איסור חמור לדבר דברי חולין בבתי כנסת ובבתי מדרש 

והעידו הרבה גדולי תורה ויראה שהדיבורים בבתי כנסת ובבתי מדרש הוא הדבר העיקרי שגרם (לא עלינו) לכל הגזירות הקשות והרעות. 

לדוגמא – בעל התוספות יום טוב בדורו נגזרו גזירות קשות ורעות עד למאד בשנות ת"ח – ות"ט ועשה שאלת חלום מדוע נגזרו גזירות קשות אלו וענו לו מן השמים שבאו בגלל שמזלזלים בקדושת בית הכנסת ובית המדרש ומדברים דברי חול בבית המדרש. 

השיחה בבתי כנסת ובבתי מדרש מעכבת את הגאולה

כשהיה בית המקדש קיים השכינה הקדושה היתה שורה שם במלא הדרתה, אך לאחר שנחרב בית המקדש, אין הקדוש ברוך הוא מוצא מקום לשכון אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ולפיכך נקרא הבית כנסת "בית מקדש מעט", ונאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", פירוש הפסוק "ועשו לי מקדש" – שאם אנו נכבד את הבתי כנסיות והבתי מדרשות והלוואי לפי הכבוד הראוי להם, אז "ושכנתי בתוכם" ואם חלילה לא נכבד אלא שנדבר שם דברים בטלים לא יתקיים "ושכנתי בתוכם" וממילא גורם בכך שיסתלק השכינה מבית הכנסת ומבית המדרש. 

וסיבת הדבר – שאכן ישנם השוגגים ומדברים דברי חולין בבית הכנסת מכמה טעמים: 

א) שאינם יודעים את חומרת האיסור בדבר, 

ב) למראית העין נראה להם שבדברי חולין בלבד דבר קטן הוא ולא קיים בכך איסורים גדולים. 

ג) מחמת שרואה את האחרים מדברים דברי חולין (ואף בני תורה) וחושב שאם כן לא קיים איסור בדבר. 

ד) מחמת שאינו רואה שאכן נמצאת כאן השכינה, ואם היה זוכה לראות וודאי שלא היה מדבר דברי חולין כלל, אלא היה נכנס באימה ויראה לבית הכנסת וכל מילה היה מוציא בשיקול דעת היטב ומכבד את בית הכנסת בכבוד הראוי, שנאמר: "ומקדשי תיראו" והוא מלשון יראה ומדוע לא נזכר כאן מידת אהבה אלא מידת היראה, מחמת שאף תלמיד חכם האוהב את השם בכל מאודו ובכל נפשו ומדבר באופן כללי דברי חולין רק לצורך קיום גופו – ומשפחתו, אך כשמגיע לבית הכנסת יזהר אף שם שלא לדבר אפילו דברי חולין אלו מחמת שקשה להזהר מלהשמר שלא לדבר עוד מילים חוץ מצורך פרנסתו, ולכן אף על פי שאוהב את השם בבית הכנסת, יזהר והשמר יותר ויצרף לשם מידת היראה, 

שנאמר: "ומקדשי תיראו".   

טבלת סיכום – על האיסור לדבר דברי חולין בבית הכנסת ובבית המדרש