פרשת בראשית

ים ויבשה בבריאת העולם

כידוע ביום השני לבריאת העולם, השם הבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, שנאמר (בראשית א' – ז'): "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע". 

כידע ביום השלישי לבריאת העולם, השם גזר על המים שיתאספו למקום אחד, ורש"י פירש – לים הגדול, ואז תראה היבשה (שהמים כיסו הכל), שנאמר (שם א' – ט'): "יקוו = (התאספו) המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה". 

מקודם הים כיסה את היבשה ומה שאין כן בקריעת ים סוף כשמשה בקע את הים בציווי השם נבקעו המים ונוצר דרך חדשה. שנאמר (שמות י"ד – כ"א): "ויט משה את ידו על הים וכו' וכו' ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". 

ויש לרמז – ה-ים ירמז על ים של תורה, כי התורה רחבה ועמוקה עד לאין סוף ונמשל למים כמו טיפה ועוד טיפה שמצטרפות להרבה טיפות, וכך התורה הקדושה. 

ודרך אדמה ירמז – על דרך חדשה שנוצרת מהארץ ממש אל תוך ימה של תורה, ונאמר: "אמת מארץ תצמח", ותורתנו תורת אמת ודווקא מהארץ היא תצמח, לאחר ההתקדשות מהארציות והחומר, וכן לפני יציאתם ממצרים עבדו בני ישראל בפרך בחומר ובלבנים וכו', ומתוך כל היסורים שעברו הזדככו, וברגע שכולם זעקו להשם והגיעו כמעט לשער נ' = (50) של טומאה, מיד גאלם. 

ומובא בזוהר הקדוש כי עיקר מצרים הוא המצרים שבתוכינו שעוברים על האדם ויכולים לצאת ממצרים על ידי שיוצאים מהמצרים שבתוכם בתוך כל אחד ואחד. 

כידוע – רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מידות התורה נדרשת בהן: 

מידה י"ג = (13) "וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". 

ויש לרמז – "וכן שני כתובים" = ברמז – מים עליונים ומים תחתונים, "המכחישים זה את זה" = ששתיהן נבדלו אחד מהשני למים שברקיע הנקראים שמים ולמים שמתחת לרקיע, "עד שיבוא" = מה שמחכים לו, "הכתוב השלישי" = רמז למה שכתוב בתורה על היום השלישי "יקוו (יתאספו) המים ותראה היבשה", והיבשה בים ירמז על דרך חדשה מעל הטבע, "ויכריע ביניהם" כשעבר היבשה ביניהם בים סוף, המים שהיו בכל העומק עמדו כחומה, וכשנעמדו הגיעו בגובהם למים העליונים וממילא מתאחדים כפירוש "ויכריע ביניהם". 

"מים התחתונים" – הוא בבחינת הדעת שבעולם וכן הטהרה במים שמטהרת את האדם. 

"מים העליונים" הוא בבחינת שפע דעת העליון האין סופי זך ומצוחצח, וכשיתגלה בביאת הגואל דעת העליון יטהרו כל נשמות ישראל בשורשם כמו קודם החטא הראשון, שהוא "חטא עץ הדעת טוב ורע" ויזכו לטוב גמור כמו שהיה קודם החטא ללא שום תערובת דין כלל, כי יתגלה שוב 'עתיק' שכולו רחמים גמורים כמו שהיה בקריעת ים סוף. 

ועוד שעל ידי החיבור של מים התחתונים למים העליונים יתגלה גם סוד בחינת הדעת שכאן בבחינת "מים התחתונים" כי מקודם היו "מים העליונים" עם "מים התחתונים" יחד, אבל עיקר התיקון בסוד מים העליונים. 

כידוע – בקריעת ים סוף נתגלו למשה רבינו י"ג = (13) מידות של רחמים. 

ויש לרמז – שאף 13 מידות שהתורה נדרשת בהן, הם כמנין י"ג. 

והכלל "האחרון חביב" והרי במידה י"ג (שהתורה נדרשת) "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" שם נרמז היבשה שעוברת בים כנזכר לעיל. 

וכן מידה האחרונה שבי"ג מידות של רחמים שמו "ונקה" אותיות "מקוה" ירמז לים וכנגד מידה י"ג שהתורה נדרשת ששם נרמז על המים כנזכר לעיל. 

וכשיתחברו מים העליונים עם מים התחתונים אז "נעשה אדם לשבת על הכסא", אדם = (45) כפול 2 = (90) בגימטריא מים וכמנין מלך. 

4 פעמים אדם = (180) בגימטריא פעמיים מים (180) 4 אדם ירמז על 4 רגליים של הכסא, פעמיים מים ירמז על מים העליונים ומים התחתונים. 

פעמיים מים היוצא פעמיים מלך, ירמז על מלך מלכי המלכים הממנה את מלך המשיח למלך בסוד מים העליונים שיתחברו שוב למים התחתונים לעתיד לבוא. 

כידוע בשם הצדיקים שהשבת הזו 'בראשית' מכיון שהיא הראשונה שבכל השבתות היא כלולה מכל השבתות כולם, בראשית אותיות ירא שבת, והיא השבת הסמוכה לימים הקדושים שהסתיימו בשמחת תורה, והשבת הזו עדיין שייכת לימים הקדושים, ועל כן יש בכח שבת זו לתקן את הכל. 

כידוע שהמלאכים נבראו ביום השני לבריאה, והם קיטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ועתיד לחטוא לפניך וכו'. 

וביום השלישי האדמה על ידי שהמים התנקזו למקום אחד ומהאדמה נברא האדם. 

וזה דייקא שהאדמה תעבוד בתוך הים לגילוי רחמי השם, כי הרי בקריעת ים סוף נתגלה למשה רבינו י"ג מידות של רחמים, מה שיוצא מהאדמה הוא זה שנמצא ומגלה גילוי דרך חדשה בגילוי אלקותו יתברך והוא זה שמתווך ומקשר בין מים העליונים ומים התחתונים שאין המלאכים יכולים לקשר כמו האדם, שאינו מהרצון התחתון בבחינת מים התחתונים מקשרים את הרצון העליון בבחינת מים העליונים. 

וכשנפיל ביומיים משני יצא רביעי שביום זה שבו נבראו המאורות והירח קיטרגה על השמש (שנבראו באותו הגודל) ואמרה אי אפשר לשתי מלכים להשתמש בכתר אחד, והשם הענישה ואמר "לכי ומעטי את עצמך" וכו'. 

ונראה – השמש בבחינת מים העליונים ובבחינת הצדיק יסוד עולם שדולה מדעת אל עליון מבחינת מים עליונים לתקן העולם במלכות שד"י ולהחזיר הכל לשורשו כמו קודם חטא עץ הדעת טוב ורע. 

והירח – בבחינת מים התחתונים שצריכים לקבל מהצדיק שהוא בבחינת השמש בבחינת מים העליונים, (כי הרי השמש מאירה לירח והירח מקבלת האור מהשמש), ועל ידי שיתחברו מים התחתונים עם מים העליונים יתגלה י"ג מידות של רחמים, עיקר מטרת הבריאה, ואף המהלך יענה לשאלת המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו", והתשובה – בכדי לגלות רחמי השם בעולם וכו'. 

והיוצא מכך כשהכפלנו הימים משני עד רביעי, המהלך יותר הסתדר כי בשני פירוד בין מים העליונים למים התחתונים, וברביעי אף לאחר הקיטרוג הירח מקבלת מהשמש, וכנגד לדמות את הקבלה בין מים העליונים למים התחתונים, ואז כנגד רביעי ישנם ארבעה: 1) שמש, 2) בבחינת מים עליונים, 3) ירח,   4) בבחינת מים תחתונים. 

וכשנפיל בימים – משלישי (שבו האדמה) יצא שישי שבו נברא האדם, ומהיכן מהאדמה ומלשון אדמה לעליון. 

והרמז: שלישי אותיות לי ששי שעיקר תיקון האדמה בעולם בכלל על ידי האדם שנברא בשישי, וכח האדם שיברא בעצמו דרך אדמה חדשה שיעלה אותה למדריגה יותר גבוהה ולכן בסוד ההכפלה משלישי לשישי. (וכנגד שישי צירוף ששה: 1) מים תחתונים בבחינת רצון התחתון לחבר עם 2) מים העליונים, בבחינת רצון העליון, 3) על ידי החיבור של דרך חדשה מהאדמה, 4) ולקבל מהצדיק שהוא בחינת השמש שהוא עיקר הדרך החדשה, 5) ואז יתוקן פגם הלבנה ויאיר לעתיד לבוא באור השמש לפחות, 6) ויתוקן על ידי האדם מהאדמה אבל נשמתו יקרה עד לאין סוף.