שיעור שתיית יין "עד דלא ידע"

יש הרבה דעות שמובאים עד כמה חכמינו זכרונם לברכה נתנו שיעור להשתכר, לפי דעת השולחן ערוך: חייב אדם להשתכר עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". 

ולפי דעת הרמ"א: יש אומרים שאין צריך להשתכר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו וישן ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים. 

וכתב הבאר היטב: יש אומרים שלא ידע לחשוב ש"ארור המן" = 502 בגימטריא "ברוך מרדכי" = 502. . 

והטורי זהב כתב: נראה לפרש שצריך האדם לתת שבח להשם יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו, האחד – היא פורענות שהביא על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה נצול עם כל ישראל דיינו, אלא עוד טובה שניה – עשה השם יתברך עמנו שבירך את מרדכי הצדיק לגדולה מאוד והטובה היא יתרה, ועל כן צריך להשתכר עד שלא ידע מעלתנו מ"ארור המן" ל"ברוך מרדכי". 

ועוד כתוב במשנה ברורה: "על כן אמרו חכמינו זכרונם לברכה שלא יפסיק מלתת שבח על זה בשמחה עד שיבוא לידי כך שלא יבחין בין טובה זו לזו. 

ועוד הובא ביד אפרים: שגילו לו בחזיון הלילה ש"עד דלא ידע" היינו "עד ולא עד בכלל". והמהרש"א מפרש דברי הגמרא: שבשלושה דברים יכולים חכמים לשנות בדיבוריהם, אחד מהם: "בפוריא" וכו', שחייב אדם להשתכר ויכולים חכמים לשנות ולומר שלא יודע גם אם הוא אינו מבוסם כל כך ויודע. ובשפת אמת מסביר את דברי הגמרא "אין הכוונה שמחויב כל כך להשתכר "עד דלא ידע" אלא שכל היום מחויב לעסוק במשתה ועד דלא ידע – עדיין החיוב עליו, להוציא כשהגיע לשיעור זה, אלא אפילו קודם שיעור זה יוצא ידי חובתו כל שעוסק במשתה". ועוד יש להוסיף את מה שכתוב ב"מועדים וזמנים": ולא נהגו במשתאות עד שכרות והחיוב כדרך "משתה". 

סוד רמז "עד דלא ידע" 

 סי' תרצ"ה ס"ב. 

 ונראה לרמז "זה לעומת זה עשה האלהי-ים" ולכן שניהם באותו גימטריא שני מצבים, או ללכת בדרך "ברוך מרדכי" ובעיקר החל מזמן פורים או ללכת בדרך הפוך חלילה "ארור המן" "אשר ביקש לאבדי", לאבד את נשמות ישראל חלילה והיינו שיקח את שתיית היין לכסופין דקדושה כי סתם בדרך שתיית היין להביא לידי הוללות וסכלות אך לא כן בפורים שיכול להשתכר "עד דלא ידע". (המוציא לאור).