תובנות חשובים במידת החסד שבונה העולם, שנאמר: "עולם חסד יבנה"

עש"ק פרשת מטות מסעי תש"פ

מסופר על בנימין הצדיק שהיה פרנס צדקה של העיר ובאה אשה אלמנה עם שבעה יתומים ולא היה לו כסף בקופה, ואמרה רבי אם אין אתה מפרנסני אני ושבעה יתומים מה יהיה עליהם, עמד ופירנסה משלו והוסיפו לו משמים מאותו זמן 22 שנה לשנותיו. 

ורמז בנימין – בן ימין וצד ימין כנגד מידת החסד. 

ו- 22 שנים רמז ל – כ"ב אותיות התורה. והעוסק בתורה ומצטיין במידת החסד נשלם בו כ"ב אותיות התורה, שנאמר: "ותורת חסד על לשונה", "ותורת חסד" = תורה שהיא לשם חסד, "על לשונה" = שאז ישתלם בלשונו כ"ב אותיות התורה.

נראה לחדש כי המלאך הממונה על המיתה ה"י אינו משיג כלל במידת החסד, שעל ידי מידת החסד האריכו ימיו של אותו אדם, והמלאך שיודע את זמנו הקצוב, אינו מבין בכל יום ויום מדוע נשאר כאן בעולם הזה וזה אינו מקומו כביכול. 

והתשובה כי אדם שעושה חסד עם האחר אין עליו קטרוג, כי אינו חי ועושה בשביל עצמו אלא בשביל מישהו אחר, ממילא צריך שיחיה כאן בעולם הזה לעשות חסד שעושה נחת להשם, שנאמר: "עולם חסד יבנה", שעל ידי מידת החסד בונים את העולם, וצריך את אותו אדם שאדרבא יבנה את העולם שישאר כאן בעולם הזה. 

וכתוב בגמרא: כל הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר: "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי", וכתוב בספר "ארחות צדיקים" שהלומד תורה מביא שפע לעולם וגורם שאחרים לא יהיו עניים, ועושה בכך בחינת חסד. 

ועל פי זה יובן מדוע משוך עליו חוט של חסד ביום, (כי על ידי לימוד תורתו עשה בחינת חסד כנזכר).  

וכל שכן אם לומד תורה על מנת ללמדה לאחרים שעושה בכך חסד. 

והמידות תלויות במידת חסד 

לדוגמא – במידת הכעס, פעמים שחושב שאחרים מנצלים אותו והוא כועס עליהם ולא רק שאינו עושה חסד אלא גם כועס ואם מלכתחילה היה חושב לעשות איתם חסד (בשמחה) לא היה כועס, נמצא שכעס תלוי במידת החסד. 

אברהם אבינו האב הראשון לאומה הישראלית הצטיין ביותר במידת החסד, ולפיכך כל ההתחלה תלויה במידת חסד שהוא הראשון מצד ימין ו"עולם חסד יבנה". כתוב: "תורת חיים ואהבת חסד" וכתב החפץ חיים התורה היא עץ חיים אבל על חסד נאמר: "ואהבת חסד" משמע שצריך לרוץ אחרי חסד.