מעלה חשובה לכוון באמירת:
"בואי כלה בואי כלה".
נקדים:
כידוע – "שבת המלכה" נקראת – "כלה".
ובאמירת הפזמון "בואי כלה בואי כלה" האדם כבר מכניס את השבת ואפילו שאמר לפני השקיעה אם זה כבר אחרי זמן "פלג המנחה", נקרא שקיבל עליו את השבת לגמרי.
וכמובן שאנו מזמינים את שבת המלכה על מנת שנשתדל ביותר לשמור את השבת בכל פרטיה ודקדוקיה, וכל השומר את השבת יזכה לגאולה שהיא יום שכולה שבת, מידה כנגד מידה.
סדר הכוונות:
- יכוון שבמרחק מסוים הכל מסביבו שלג ועומד באמצע והשלג שמסביבו מפשיר ומתהפף למים.
- יכוון שהשלג שהופשר מסביבו הופך ממרחק קצר ממול פניו לעמוד נחל מהארץ עד לשמים, (והשלג מקיף עדיין מסביבו עד שנגמר השלג).
- יקבל במחשבתו להאיר פנים לכל יהודי ובפרט את מי שמכיר לסמן לו דרישת שלום.
הסבר הכוונות:
- שלג – כידוע זה מים שנקפאו המרמז על דינים, כי בהיותם קפואים אינם משפיעים חסדים, כי הרי המים אינם זורמים ומים שהם זורמים – משפיעים חסדים. ולכן שלג שמפשיר נהפך לחסדים, בבחינת: "דם נעכר" = דינים נעכרים "ונעשה חלב" = ומתהפך לחסדים.
ומכיון ש"קבלת השבת" היא עצם הכנסת השבת שממתיקה את כל הדינים, ולכן כנגד – יכוון שכל השלגים כנגד – כל ימות השבוע, שהרי מ"ששת הימים" יונקים הס"א, ובקבלת השבת כל הדינים מתכלים וכנגד – השלגים מפשירים ומתהפכים למים וזהו ששבת המלכה נקראת "כלה", כי מכלה וגומרת את כל הדינים ואין הקליפות שולטים בה כלל.
וכידוע – שבת שהוא היום השביעי, כנגד אלף השביעי זמן ה"גאולה" הנקרא "יום שכולו שבת".
יום באותיות מים ו', לרמז: שכל כח מים הזורמים ו' = "ששה ימים", בא מכח השבת שעל שמו "יום שכולו שבת.
"והרי נאמר בזוהר הקדוש: שהשבת היא "מקור הברכה" והיא משפיעה שפע לכל ימות השבוע.
- עמוד נחל – מאחר והשלג שמסביבו הפשיר מתאספים המים למרכז במרחק קצר ממול פניו ונהפכים לעמוד מים, מהארץ לכיוון השמים, מאחר – ובאמירת: "בואי כלה בואי כלה", מעלה הוא עצמו את השפע מכאן ואז גורם שיושפע שפע בחזרה לעולם, גם לכל ימות השבוע.
- להאיר פנים – ובפרט בשבת לומר "שבת שלום", כי עיקר המשכת השפע תלויה קודם כל באחדות ישראל, וכך נאמר: "בואי כלה בואי כלה – תוך אמוני עם סגולה".
והרי האר"י הקדוש תיקן לומר לומר לפני תפילת שחרית נוסח על "ואהבת לרעך כמוך", והטעם שאי אפשר לעלות את התפילה בלי מצוות "ואהבת לרעך כמוך",
ויש לחדש: שלכן באמירת "בואי כלה" אומרים: "תוך אמוני עם סגולה", כי במילים אלו שהאדם מקבל את השבת מכליל וממתיק אף את כל ימות השבוע, כי מהשבת נתברכים כל ששת ימי החול, כנזכר לעיל.