ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות והוא קובע לסיום מניין שנות ערלה לפירות.

מובא בהלכה: (שו"ע יו"ד הל' ערלה) כל שנה של שנת ערלה לעץ מתחילים למנותו מא' תשרי עד א' תשרי, ובשנתו הראשונה אם העץ התחיל לצמוח מתאריך א' אלול מספיק לו חודש אחד שיעלה לחשבון מניין שנה, ובשנותו השניה שנה שלימה (מ-א' תשרי עד א' תשרי) ובשנתו השלישית מספיק מ- א' תשרי עד ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות ויוצא שתוך שנה וחצי הספיקו למנות 3 שנות ערלה, אבל לפני שסופרים את שנות הערלה לוקח 14 יום לקליטת הגרעין באדמה לשתילת העץ, וקליטת הגרעין חוץ ממניין שנות הערלה.

ויש לחדש – שתי שנות העורלה הראשונות  רמוזות במזל חודש "שבט", לרמז – מכיוון שט"ו בשבט הוא הקובע לאילנות ובו מסתיים שנות העורלה לכן גם שאר שנות ה"ערלה" רמוזות בה.

מזל "דלי" כנגד 44 יום של השנה הראשונה מ-ט"ו ב-אב עד א' תשרי, עם חישוב קליטת הגרעין 14 יום,  (ובלא חישוב הגרעין מ- א' אלול עד א' תשרי כ-30 יום).

מזל "דלי" וחודש "שבט" בגימטריא שנה, לרמז – על השנה השניה של שנת "ערלה", שהיא לעולם שנה שלמה, (כנזכר לעיל).

ארץ ישראל נשתבחה בפירותיה ובט"ו בשבט המנהג לאכול מכל מיני פירות הארץ וטוב להדר אחר פירוט שלא מוצאים כל כך במשך השנה, וראוי בעיקר להדר בט"ו בשבט לאכול משבעת המינים שארץ ישראל נשתבחה בהם, ומנהג אכילת פירות בט"ו בשבט נוהגים גם בחוץ לארץ.

וארץ ישראל בבחינת שבת וחוץ לארץ בבחינת ימות החול, שבעת המינים כנגד שבעת ימי השבוע והשבת משפיעה לכל ימות השבוע.

מקובל מפי צדיקים שרשב"י הקדוש במערה כל שבת העץ חרובים נתהפכה לתמרים, "תמר" הוא כנגד המלכות והמלכות כנגד השבת, והשבת משפיעה שפע לכל ימות השבוע.

ויש לרמז – על "שבעת המינים", שבת ברמז "שבעת".

כוכב חודש "שבט" שמו "שבתאי".

ויש לרמז – שבתאי ברמז שבת ארץ ישראל.

נקדים: ישנם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצוות 'עשה', וישנם שס"ה גידים כנגד מצוות 'לא תעשה', ומובא בכתבי האר"י שכנגד כל אדם גשמי ישנו אדם רוחני מעליו רמ"ח אברים רוחניים ושס"ה גידים רוחניים, כמניין תרי"ג.

וכן ב-ט"ו בשבט מברכים על כל מיני פירות ויסוד הברכות שתיקן דוד המלך 100 ברכות בכל יום, ו-בט"ו בשבט מברכים לשלימות תיקון האדם העליון, וביום זה סיום תיקון שנת 'ערלה' של שנה שלישית.

ויש לרמז – תרי"ג מצוות, בצירוף ק' ברכות יעלה כמניין 'שבתאי' כוכב חודש 'שבט'.

חלק 2

והנמשל: צבע לבן – כנגד העליות בעבודת ה', צבע שחור – כנגד הירידות שמביאים את האדם למרה שחורה ואם ירוץ האדם וימשיך הלאה בעבודת ה' בשמחה וימשיך להתגבר על היצר הרע ולא יתקע באותו מקום, ועצם הריצה שלו הלאה והלאה יטשטש את האויב הגדול שהוא היצר הרע לבל יתפסנו חלילה, כי בכל עת ועת מחפש היכן יש טרף לס"א ח"ו.

מטבע מלשון מהטבע לרמז שישנם שני צדדים למטבע 1) גוף, 2) ונשמה  שהרי הגוף מהטבע וצריך לקשרו  להיות מעל הטבע על ידי אור הנשמה. 

מיכאל מעל מספר ס"מ

אמרו חז"ל: אינו דומה מי שלומד 101 פעמים, למי שלומד 100 פעמים, כי כשאדם אומר אני 100 אחוז, נדבק חלילה לס"מ, כי ס"מ בגימטריה 100  מיכאל בגימטריה 101 מספר 1 יותר כי תמיד יש יותר בעבודת השם ואין 100 אחוז בעבודת השם כי לעולם צריך לעבוד את השם בלי סוף.

מלחמה

מלחמה אותיות לחם מה, מה = (45) בגימטריה אדם = (45) ומאחר שחטא בחטא עץ הדעת טוב ורע ופגם בכ"ב אותיות התורה על ידי ה -חטה  בגימטריה כ"ב ונתקלל: "בזעת אפך תאכל לחם", וזהו עניין מלחמה חוסר שלום עקב החטא וכשיתוקן כל הפגמים והכל יחזור לשורשו יגיע השלום ולא יהיה יותר מלחמה והעיקר על ידי תיקון רפ"ח ניצוצין קדישין ע"י לחם בפנמיות אותיות מ-לחמ-ה והתיקון על ידי מלח שהוא על פי הסדר מלח מה, מה כמניין אדם כנזכר, וההלכה שלפני שאוכל לחם צריך לשים מעט מלח בלחם.

מסופר על בנימין הצדיק שהיה פרנס צדקה של העיר ובאה אשה אלמנה עם שבעה יתומים ולא היה לו כסף בקופה, ואמרה רבי אם אין אתה מפרנסני אני ושבעה יתומים מה יהיה עליהם, עמד ופירנסה משלו והוסיפו לו משמים מאותו זמן 22 שנה לשנותיו. 

ורמז בנימין – בן ימין וצד ימין כנגד מידת החסד. 

ו- 22 שנים רמז ל – כ"ב אותיות התורה. והעוסק בתורה ומצטיין במידת החסד נשלם בו כ"ב אותיות התורה, שנאמר: "ותורת חסד על לשונה", "ותורת חסד" = תורה שהיא לשם חסד, "על לשונה" = שאז ישתלם בלשונו כ"ב אותיות התורה.

נראה לחדש כי המלאך הממונה על המיתה ה"י אינו משיג כלל במידת החסד, שעל ידי מידת החסד האריכו ימיו של אותו אדם, והמלאך שיודע את זמנו הקצוב, אינו מבין בכל יום ויום מדוע נשאר כאן בעולם הזה וזה אינו מקומו כביכול. 

והתשובה כי אדם שעושה חסד עם האחר אין עליו קטרוג, כי אינו חי ועושה בשביל עצמו אלא בשביל מישהו אחר, ממילא צריך שיחיה כאן בעולם הזה לעשות חסד שעושה נחת להשם, שנאמר: "עולם חסד יבנה", שעל ידי מידת החסד בונים את העולם, וצריך את אותו אדם שאדרבא יבנה את העולם שישאר כאן בעולם הזה. 

וכתוב בגמרא: כל הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר: "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי", וכתוב בספר "ארחות צדיקים" שהלומד תורה מביא שפע לעולם וגורם שאחרים לא יהיו עניים, ועושה בכך בחינת חסד. 

ועל פי זה יובן מדוע משוך עליו חוט של חסד ביום, (כי על ידי לימוד תורתו עשה בחינת חסד כנזכר).  

וכל שכן אם לומד תורה על מנת ללמדה לאחרים שעושה בכך חסד. 

והמידות תלויות במידת חסד 

לדוגמא – במידת הכעס, פעמים שחושב שאחרים מנצלים אותו והוא כועס עליהם ולא רק שאינו עושה חסד אלא גם כועס ואם מלכתחילה היה חושב לעשות איתם חסד (בשמחה) לא היה כועס, נמצא שכעס תלוי במידת החסד. 

אברהם אבינו האב הראשון לאומה הישראלית הצטיין ביותר במידת החסד, ולפיכך כל ההתחלה תלויה במידת חסד שהוא הראשון מצד ימין ו"עולם חסד יבנה". כתוב: "תורת חיים ואהבת חסד" וכתב החפץ חיים התורה היא עץ חיים אבל על חסד נאמר: "ואהבת חסד" משמע שצריך לרוץ אחרי חסד.

ישנה הזדמנות גדולה במשך 30 יום אלו מ- א' אלול עד א' תשרי (ראש השנה) שחל בתוכם ימי הסליחות לשנות את הדרך לטובה וכמובן בהדרגה ובמידה כל אחד ואחד יתחיל ממקומו ומהיכן שהוא נמצא. 

כתוב בתורה (קדושים י"ט, כ"ג) "וכי תבואו אל הארץ" (אל ארץ ישראל) "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו" (אסור באכילה) "את פריו שלש שנים" (מתחילת הנטיעה) "יהיה לך ערלים לא יאכל" ואסור אפילו בהנאה ונקרא ערלה במשך שלוש שנים. 

מובא בהלכה: (שו"ע יו"ד) שכל שנת ערלה לעץ מתחילים למנותו מ- א' תשרי עד א' תשרי, ובשנתו הראשונה מספיק חודש אחד והוא חודש אלול, שיעלה למנין שנה, אבל מקודם לוקח 14 יום לקליטת הגרעין באדמה לצורך העץ. 

ובכל אופן חוץ ממנין שנות הערלה צריך לחשב בנוסף את זמן קליטת הגרעין. 

וחודש בממוצע 30 יום וקליטת הגרעין 14 יום, יחד = 44 יום. (ויוצא מט"ו באב עד א' בתשרי)

ויש לחדש – 12 חודשים – כנגד 12 שבטים, וכל ההולך בדרך של שבט יהודה, שממנו יצא דוד המלך ומשם יצא משיח בן דוד, יחשב כאילו הלך בדרך של 12 שבטים, יהודה בגימטריא 30 כנגד 30 יום בחודש ממוצע. 

מובא בכתבי האר"י שישנם 12 שערים לתפילה ורק דרך שער אחד מתוכם עובר התפילה. 

ולומדים מכך שיש דרך אמת אחת אמיתית מתוך 12 דרכים. 

מובא בזוהר הקדוש שהגרעין שממנו יוצא העץ דומה לצדיק יסוד עולם, כשם שהגרעין קדם לעץ, כך הצדיק יסוד עולם קדם לבריאה, ואף קדם לשורשים – הנמשל לצדיקים שהם השורשים לעולם. 

ויש לחדש – דוד בגימטריא 14 כנגד 14 יום לקליטת הגרעין לעץ. (14 ימים אלו מחשבים בנוסף למנין שלוש שנות ערלה כנזכר לעיל). 

והיוצא מכך שלחשבון השנה הראשונה יספיק 44 יום (מט"ו באב עד א' תשרי), 44 בגימטריא דוד + יהודה = (44), לרמז על משיח בן דוד הבא משבט יהודה. 

יהי רצון: שנזכה לגאולה השלימה ברחמים על ידי משיח בן דוד אמן.