נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר", "צו את אהרן ואת בניו וכו", (ויקרא ו' – א' ב'), ודרשו חז"ל "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות", וכן "צו" מלשון ציווי, ועוסקת פרשה זו במצוות תרומת הדשן בכל בוקר ובדיני המנחות במקדש וכו'. 

וכידוע – מחשבת פיגול פוסלת את הקרבן, דהיינו – שאם הקריב קרבן וחשב שמקריב קרבן מסוג אחר פסל את הקרבת הקרבן שהקריב, כי העלאת הקרבן לגבוה הוא לפי מה שמכוון במחשבתו.

ויש לחדש – פעמיים מח בגימטריה "צו", כי עיקר ההקרבה במח ועל ידי זה נעשה "צו" שהוא לשון זירוז.

"ומהו זירוז" ? אין זירוז אמיתי כמו זירוז לקרב את הגאולה השלימה ורמוז במילה "צו", פעמים "צו" בגימטריה קבץ ומרמז על קיבוץ כל הניצוצות בין קטן ובין גדול לקירוב הגאולה ושלוש פעמים "צו" בגימטריה רפ"ח, לרמז על רפ"ח ניצוצין קדישין שנפלו לאחר שחטא אדם הראשון בחטא "עץ הדעת" ונפלו לדומם, צומח, חי ומדבר, (כמובא בכתבי האר"י) ולאחר שמתקנים את הרפ"ח ניצוצין קדישין נמצא שמקבצים הכל לאחד לקירוב הגאולה, וזהו: "אין צו אלא לשון זירוז".

                סיכום הגימטריאות בטבלה 

וכן אדם צריך לומר בפה על הקרבן לשם הקדש.

ויש לרמז: לפני אותיות "צו" יש אותיות פה, אות פ' לפני האות צ' ואות ה' לפני האות ו', לרמז: שלפני "צו" שהוא לשון זירוז צריך לומר ב-פה לשם הקדש.

צ-ו, ק-בץ בראשי תיבות קץ לרמז על קץ הגאולה על ידי "צו" שהוא לשון זירוז ל-קבץ את כל הניצוצות הקדושות.

 צו קבץ = (288),  בגימטריה רפ"ח = (288) כמובא בטבלה לעיל, וזהו שעל ידי "צו" (שנצטווה) ל-קבץ הכל לשורשו עושה תיקון רפ"ח ניצוצין קדישין שנפלו לאחר החטא כנזכר צ-ו קב-ץ בסופי תיבות "צו" וירמז שוב על על "צו" שהוא לשון זירוז.

קבץ אותיות קץ ב' ומרמז על פעמים קץ, א': גאולה ראשונה שעם ישראל יצאו ממצרים על ידי משה רבנו, ב': גאולה שניה אם נזכה על ידי משיח בן דוד.

האות ב' באמצע ק-ב-ץ שהיא פנימיות המילה מרמז שהיא תלויה בשניים, 1) צו, 2) רפ"ח, שהמילה קבץ עומדת ביניהם לפי החשבון בטבלה לעיל, "צו" – קבץ – רפ"ח. 

ויש דין כללי בדיני נזיקין וחזקה 3 פעמים חזקה לדבר.

וזהו: "החוט המשולש לא במהרה ינתק", 1) הבורא, 2) המקשר בין הבורא לנבראים, 3) הנבראים. 

3 פעמים "צו" יעלה למניין רפ"ח, והרמז: 3 פעמים "צו" חזקה לזרז לתקן רפ"ח ניצוצין קדישין ועל ידי זה יקבץ הכל לשורשו.

ועל ידי זה יבוא קץ ב' גאולה שניה. 

קבץ בגימטריה שתי פעמים "צו" ומרמז קיבוץ ראשון של שישים ריבוא מישראל על ידי משה רבנו ביציאת מצרים, וקיבוץ  שני בגאולה שניה אם נזכה על ידי משיח בן דוד בביאת משיח צדקנו.

הסוד של כח "נטילת ידיים" לשבר ולכלות הקליפות ועל ידי זה לתקן הניצוצות הקדושים ורמוז במילה "צו", צ' בגמטריא מים, ו' כנגד 6 נטילות.

                   סיכום הגימטריאות בטבלה 

"צו" בגמטריא 96, שני מספרים שרואים אותם משני הצדדים אותו הדבר וזה כוחו של "צו" שהוא לשון זירוז לעלות ולתקן ההיפך הגמור וזה כח קירוב הגאולה.

אמת בגימטריה קטנה 9, שקר בגימטריה קטנה 6, וכשהופכים את הסיפרה 9 רואים את הסיפרה 6 וזאת למי שעומד בצד ההפוך.

מי שנמצא בענווה ומסתכל מלמטה רואה את הסיפרה 9 ועליו נאמר: "אמת מארץ תצמח", (תהילים פ"ד – פ"ח), ומי שמסתכל מלמעלה ואינו חושב שאפשר להתחיל לתקן מלמטה נמצא בצד ההפוך ורואה את הסיפרה  6 בבחינת: "ששת ימי המעשה" ואיננו בבחינה של: "אמת מארץ תצמח".

ולהיפך מי שרואה את הסיפרה 6 מלמטה מבחינתו רואה רק את "ששת ימי המעשה" שקשורים לחומר ולארציות ומי שמסתכל על הסיפרה  6 מלמעלה רואה את הסיפרה 9 ויודע שזה שקר כי הרי מסתכל מלמעלה ורואה האמת. 

נאמר: (דברים ל"ב א') "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", ומובא בפירוש רש"י שהעיד בהם שמים וארץ, שהם עדים שקיימים לעולם (שלא מתחלפים בעולם אלא נשארים קיימים בעולם). 

ונאמר בפסוק הבא: "יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי". 

ופירש רש"י "יערף כמטר לקחי" זו היא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם, תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר הזה, שהוא חיים לעולם וכו'. 

"תזל כטל" – שהכל שמחים בו (שיורד בנחת), לפי שהמטר (שיורד בזעף) יש בו עצב לבריות לדוגמא – הולכי דרכים וכו'. 

ויש לחדש "האזינו השמים" – לתורה שבאה מהשמים, שעיקרם פנימיות וסודות התורה. 

"ואדברה" – ואדבר ה' (השם), ה' רמז לחמשה ניצוצות שפרחו קודם חטא עץ הדעת, טוב ורע, והם מנשמת משה רבינו. 

וכן "שמים" בגימטריא 390 כמנין 390 רקיעים, שגדול כח הבעל תשובה שתשובתו עולה בבת אחת 390 רקיעים ולכן מצד זה גדולים בעלי התשובה מצדיקים גמורים, "השמים" נאמר עם האות ה' כי נתוסף למנין שמים "ואדבר-ה". 

וההקשר – שהלומד פנימיות וסודות התורה פותח את ליבו בשלימות להשם, וכן בעל התשובה, אף על פי שהוא בתחילת הדרך הרי פותח את כל ליבו לכבוד השם, ובפרט שאצלו הכל דבר חדש ונעשה כבריה חדשה. 

"ותשמע הארץ" – לאחר שהאזינו לשמים את דברי השם כעין מטר וטל היורד מהשמים שמשקה את הארץ. 

"אמרי פי" – שהתורה משמים תהיה בארץ, ואז סדר העבודה של איש הישראלי לעלות את הגשמיות ולהופכה לרוחניות, כי באמת שורש ההשתלשלות של הארץ באה מרוחניות (משמים), כמו שהזכרנו "האזינו השמים" וכו', (ואחר כך כתוב) "ותשמע הארץ" שכל המטרה להוריד השמים לארץ בכדי לעלות את הארציות והחומר, כי כמה שיותר למטה צריך עוד יותר לעבוד בכדי לעלותו וזה עיקר העבודה. 

ועל ידי זה יזכו שיבנה בית המקדש בירושלים עיר הקודש ומובא במדרש שלעיר ירושלים יש ע' = (70) שמות, "ותשמע" אותיות ע' שמות. 

וכן נאמר: (שם ל' י"א) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו לנו ונעשנה", וודאי שהכוונה שהתורה באה משמים, אבל היא לבני אדם בארץ והתורה לא נשארת בשמים וכל אחד צריך לקיים אותה היכן שהוא נמצא ובכל מצב העובר עליו, ועל האדם לתקן את הארץ לעלותו לשמים, ועבודה זו יכולה להיות כדוגמת שמים (בעולמות הרוחניים), ואף כשעבודה כאן בארץ היכן שנמצא ולא בשמים, ולכן נאמר "לא בשמים היא". 

ומפני מה נאמר קודם "האזינו השמים" וכו' לפני "ותשמע הארץ אמרי פי", כי רק על פי תורת שמים תוכלו לדעת איזה ניצוצות לברר בארץ, מה מותר לאכול ומה אסור לאכול, מה מצד הקדושה ומה מצד הטומאה, כי תכלית כל הבירורים הוא ניצוצות דקדושה, והמותרות והפסולת הוא הצד האחר והתיקון לקבץ את הניצוצות מצד הקדושה ולא להיכשל חלילה בצד האחר. 
כי כל הערבוב של טוב ורע נעשה רק לאחר חטא עץ הדעת טוב ורע של אדם הראשון, ובביאת הגואל הכל יתוקן בשורשו כמו לפחות קודם החטא.

ישנה הזדמנות גדולה במשך 30 יום אלו מ-א' אלול עד א' תשרי (ראש השנה) שחל בתוכם ימי הסליחות לשנות את הדרך לטובה וכמובן בהדרגה ובמידה כל אחד ואחד ויתחיל ממקומו ומהיכן שהוא נמצא. 

כתוב בתורה: (קדושים י"ט, כ"ג), "וכי תבואו אל הארץ" (אל ארץ ישראל) "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו" (אסור באכילה) "את פריו שלש שנים" (מתחילת הנטיעה) "יהיה לך ערלים לא יאכל" ואסור אפילו בהנאה ונקרא "ערלה" במשך שלוש שנים. 

מובא בהלכה: (שו"ע יו"ד – ערלה) שכל שנת ערלה לעץ מתחילים למנותו מא' תשרי עד א' תשרי, ובשנתו הראשונה מספיק חודש אחד והוא חודש אלול, שיעלה למנין שנה, אבל מקודם לוקח 14 יום לקליטת הגרעין באדמה לצורך העץ, וחוץ ממנין שנות ערלה צריך את קליטת הגרעין. וחודש בממוצע 30 יום וקליטת הגרעין 14 יום, יחד = 44 יום. 

ויש לחדש – 12 חודשים – כנגד 12 שבטים, וכל ההולך בדרך של שבט יהודה, יחשב כאילו הלך בדרך של 12 שבטים, יהודה בגימטריא 30 כנגד 30 יום בחודש ממוצע. 

כידוע ביום השני לבריאת העולם, השם הבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, שנאמר (בראשית א' – ז'): "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע". 

כידע ביום השלישי לבריאת העולם, השם גזר על המים שיתאספו למקום אחד, ורש"י פירש – לים הגדול, ואז תראה היבשה (שהמים כיסו הכל), שנאמר (שם א' – ט'): "יקוו = (התאספו) המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה". 

מקודם הים כיסה את היבשה ומה שאין כן בקריעת ים סוף כשמשה בקע את הים בציווי השם נבקעו המים ונוצר דרך חדשה. שנאמר (שמות י"ד – כ"א): "ויט משה את ידו על הים וכו' וכו' ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". 

ויש לרמז – ה-ים ירמז על ים של תורה, כי התורה רחבה ועמוקה עד לאין סוף ונמשל למים כמו טיפה ועוד טיפה שמצטרפות להרבה טיפות, וכך התורה הקדושה. 

ודרך אדמה ירמז – על דרך חדשה שנוצרת מהארץ ממש אל תוך ימה של תורה, ונאמר: "אמת מארץ תצמח", ותורתנו תורת אמת ודווקא מהארץ היא תצמח, לאחר ההתקדשות מהארציות והחומר, וכן לפני יציאתם ממצרים עבדו בני ישראל בפרך בחומר ובלבנים וכו', ומתוך כל היסורים שעברו הזדככו, וברגע שכולם זעקו להשם והגיעו כמעט לשער נ' = (50) של טומאה, מיד גאלם. 

ומובא בזוהר הקדוש כי עיקר מצרים הוא המצרים שבתוכינו שעוברים על האדם ויכולים לצאת ממצרים על ידי שיוצאים מהמצרים שבתוכם בתוך כל אחד ואחד. 

כידוע – רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מידות התורה נדרשת בהן: 

מידה י"ג = (13) "וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". 

ויש לרמז – "וכן שני כתובים" = ברמז – מים עליונים ומים תחתונים, "המכחישים זה את זה" = ששתיהן נבדלו אחד מהשני למים שברקיע הנקראים שמים ולמים שמתחת לרקיע, "עד שיבוא" = מה שמחכים לו, "הכתוב השלישי" = רמז למה שכתוב בתורה על היום השלישי "יקוו (יתאספו) המים ותראה היבשה", והיבשה בים ירמז על דרך חדשה מעל הטבע, "ויכריע ביניהם" כשעבר היבשה ביניהם בים סוף, המים שהיו בכל העומק עמדו כחומה, וכשנעמדו הגיעו בגובהם למים העליונים וממילא מתאחדים כפירוש "ויכריע ביניהם". 

"מים התחתונים" – הוא בבחינת הדעת שבעולם וכן הטהרה במים שמטהרת את האדם. 

"מים העליונים" הוא בבחינת שפע דעת העליון האין סופי זך ומצוחצח, וכשיתגלה בביאת הגואל דעת העליון יטהרו כל נשמות ישראל בשורשם כמו קודם החטא הראשון, שהוא "חטא עץ הדעת טוב ורע" ויזכו לטוב גמור כמו שהיה קודם החטא ללא שום תערובת דין כלל, כי יתגלה שוב 'עתיק' שכולו רחמים גמורים כמו שהיה בקריעת ים סוף. 

ועוד שעל ידי החיבור של מים התחתונים למים העליונים יתגלה גם סוד בחינת הדעת שכאן בבחינת "מים התחתונים" כי מקודם היו "מים העליונים" עם "מים התחתונים" יחד, אבל עיקר התיקון בסוד מים העליונים. 

כידוע – בקריעת ים סוף נתגלו למשה רבינו י"ג = (13) מידות של רחמים. 

ויש לרמז – שאף 13 מידות שהתורה נדרשת בהן, הם כמנין י"ג. 

והכלל "האחרון חביב" והרי במידה י"ג (שהתורה נדרשת) "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" שם נרמז היבשה שעוברת בים כנזכר לעיל. 

וכן מידה האחרונה שבי"ג מידות של רחמים שמו "ונקה" אותיות "מקוה" ירמז לים וכנגד מידה י"ג שהתורה נדרשת ששם נרמז על המים כנזכר לעיל. 

וכשיתחברו מים העליונים עם מים התחתונים אז "נעשה אדם לשבת על הכסא", אדם = (45) כפול 2 = (90) בגימטריא מים וכמנין מלך. 

4 פעמים אדם = (180) בגימטריא פעמיים מים (180) 4 אדם ירמז על 4 רגליים של הכסא, פעמיים מים ירמז על מים העליונים ומים התחתונים. 

פעמיים מים היוצא פעמיים מלך, ירמז על מלך מלכי המלכים הממנה את מלך המשיח למלך בסוד מים העליונים שיתחברו שוב למים התחתונים לעתיד לבוא. 

כידוע בשם הצדיקים שהשבת הזו 'בראשית' מכיון שהיא הראשונה שבכל השבתות היא כלולה מכל השבתות כולם, בראשית אותיות ירא שבת, והיא השבת הסמוכה לימים הקדושים שהסתיימו בשמחת תורה, והשבת הזו עדיין שייכת לימים הקדושים, ועל כן יש בכח שבת זו לתקן את הכל. 

כידוע שהמלאכים נבראו ביום השני לבריאה, והם קיטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ועתיד לחטוא לפניך וכו'. 

וביום השלישי האדמה על ידי שהמים התנקזו למקום אחד ומהאדמה נברא האדם. 

וזה דייקא שהאדמה תעבוד בתוך הים לגילוי רחמי השם, כי הרי בקריעת ים סוף נתגלה למשה רבינו י"ג מידות של רחמים, מה שיוצא מהאדמה הוא זה שנמצא ומגלה גילוי דרך חדשה בגילוי אלקותו יתברך והוא זה שמתווך ומקשר בין מים העליונים ומים התחתונים שאין המלאכים יכולים לקשר כמו האדם, שאינו מהרצון התחתון בבחינת מים התחתונים מקשרים את הרצון העליון בבחינת מים העליונים. 

וכשנפיל ביומיים משני יצא רביעי שביום זה שבו נבראו המאורות והירח קיטרגה על השמש (שנבראו באותו הגודל) ואמרה אי אפשר לשתי מלכים להשתמש בכתר אחד, והשם הענישה ואמר "לכי ומעטי את עצמך" וכו'. 

ונראה – השמש בבחינת מים העליונים ובבחינת הצדיק יסוד עולם שדולה מדעת אל עליון מבחינת מים עליונים לתקן העולם במלכות שד"י ולהחזיר הכל לשורשו כמו קודם חטא עץ הדעת טוב ורע. 

והירח – בבחינת מים התחתונים שצריכים לקבל מהצדיק שהוא בבחינת השמש בבחינת מים העליונים, (כי הרי השמש מאירה לירח והירח מקבלת האור מהשמש), ועל ידי שיתחברו מים התחתונים עם מים העליונים יתגלה י"ג מידות של רחמים, עיקר מטרת הבריאה, ואף המהלך יענה לשאלת המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו", והתשובה – בכדי לגלות רחמי השם בעולם וכו'. 

והיוצא מכך כשהכפלנו הימים משני עד רביעי, המהלך יותר הסתדר כי בשני פירוד בין מים העליונים למים התחתונים, וברביעי אף לאחר הקיטרוג הירח מקבלת מהשמש, וכנגד לדמות את הקבלה בין מים העליונים למים התחתונים, ואז כנגד רביעי ישנם ארבעה: 1) שמש, 2) בבחינת מים עליונים, 3) ירח,   4) בבחינת מים תחתונים. 

וכשנפיל בימים – משלישי (שבו האדמה) יצא שישי שבו נברא האדם, ומהיכן מהאדמה ומלשון אדמה לעליון. 

והרמז: שלישי אותיות לי ששי שעיקר תיקון האדמה בעולם בכלל על ידי האדם שנברא בשישי, וכח האדם שיברא בעצמו דרך אדמה חדשה שיעלה אותה למדריגה יותר גבוהה ולכן בסוד ההכפלה משלישי לשישי. (וכנגד שישי צירוף ששה: 1) מים תחתונים בבחינת רצון התחתון לחבר עם 2) מים העליונים, בבחינת רצון העליון, 3) על ידי החיבור של דרך חדשה מהאדמה, 4) ולקבל מהצדיק שהוא בחינת השמש שהוא עיקר הדרך החדשה, 5) ואז יתוקן פגם הלבנה ויאיר לעתיד לבוא באור השמש לפחות, 6) ויתוקן על ידי האדם מהאדמה אבל נשמתו יקרה עד לאין סוף. 

ישנה הזדמנות גדולה במשך 30 יום אלו מא' אלול עד א' תשרי (ראש השנה) שחל בתוכם ימי הסליחות לשנות את הדרך לטובה וכמובן בהדרגה ובמידה כל אחד ואחד יתחיל ממקומו ומהמדריגה שנמצא בה. 

כתוב בתורה: (קדושים י"ט – כ"ג) "וכי תבואו אל הארץ" אל ארץ ישראל, "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו" אסור באכילה, "את פריו שלש שנים" מתחילת הנטיעה, "יהיה לך ערלים לא יאכל" ואסור אפילו בהנאה, ונקרא "ערלה" במשך שלוש שנים. 

מובא בהלכה: (שו"ע יו"ד הל' ערלה) הכלל כל שנה של שנת ערלה לעץ מתחילים למנותו מא' תשרי עד א' תשרי, ובשנתו הראשונה אם העץ התחיל לצמוח מתאריך א' אלול מספיק לו חודש אחד שיעלה לחשבון מניין שנה, ובשנותו השניה שנה שלימה (מ-א' תשרי עד א' תשרי) ובשנתו השלישית מספיק מ- א' תשרי עד ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות ויוצא שתוך שנה וחצי הספיקו למנות 3 שנות ערלה, אבל לפני שסופרים את שנות הערלה לוקח 14 יום לקליטת הגרעין באדמה לשתילת העץ, וקליטת הגרעין חוץ ממניין שנות הערלה עצמם, היוצא שצריך לחשב לחשבון שנה הראשונה מ-ט"ו ב-אב עד א' תשרי ובלא חישוב הגרעין מ- א' אלול עד א' תשרי (וחודש בממוצע 30 יום וקליטת הגרעין 14 יום, יחד = 44 יום). 

מובא בכתבי האר"י שישנם 12 שערים של תפילה ורק שער אחד מהם דרכו עולים כל השערים.

והרמז: שער בגימטריה קטנה י"ב = (12). 

ויש לחדש :

מדוע חודש אלול שהוא חודש אחד יעלה לחשבון שנה ?

כי 12 חודשים כנגד 12 שערים וחודש אחד מהם שהוא חודש אלול יעלה לחשבון שנה כי חודש אלול כולו תפילה שהרי חל בו בכל יום ימי הסליחות וזה השער לכל השנה "אני לדודי ודודי לי" המלך נמצא בשדה יותר קל לגשת אליו בבקשות ותחנונים, וכן 12 חודשים כנגד 12 שבטי ישראל, וכל ההולך בדרך של שבט יהודה שממנו יצא דוד המלך שממנו שולשלת משיח בן דוד, יחשב כאילו הלך בדרך של 12 שבטים, יהודה כמניין 30 יום בחודש ממוצע. 

מדוע הגרעין במניין 14 יום נפרדים והם חוץ מחישוב מניין שנות הערלה ?

14 יום כמניין דוד שיצא משבט יהודה.

יחד עם הגרעין יש למנות מ-ט"ו ב-אב וכנזכר בגמרא: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב" ומאז יש למנות את חשבון הגרעין לחישוב שנה, ויש לחדש בחודש 'אלול' שליטת הכוכב 'חמה' שהיא שלימה בלי חסרון מה שאין כן הלבנה יש לה חסרון אבל נשלימת בכל ט"ו בחודש ובחודש זה שליטת 'חמה' והכל מאיר בשלימות כי גם הלבנה שלימה ועתידים ה'חמה וה'לבנה' לחזור לשמש העולם כאחת ללא חסרון של הלבנה.

והגרעין כנגד הצדיק יסוד עולם והוא משיח בן דוד שקודם לעץ ובזכותו כל העץ כולו והוא לפני כל השורשים של העולם וכשם שהגרעין בעומק האדמה – כך משיח בן דוד נסתר בעומק, וכשם שהגרעין קטן ביותר – כך משיח בן דוד עניו ביותר, וכשם שהגרעין מתבקע לשניים לצורך תחילת השקמת העץ – כך משיח בן דוד כחרס הנשבר לצורך קיום העולם.

אבל כללות עץ שבא לאחר הגרעין הוא משיח בן יוסף כי יוסף עם האותיות בגמטריא עץ.

וכשם שהגרעין קודם לעץ כך העדיפות למשיח בן דוד שיבוא לגאול אותנו ברחמים לפני משיח בן יוסף הנמשל לעץ שאחר הגרעין. 

       חידוש נוסף לשנות 'ערלה',

       על פי עולמות אבי"ע בכללות.

הכלל ישנם 4 עולמות בכללות כידוע: 

1) 'אצילות', 2) 'בריאה', 3) 'יצירה', 4) 'עשיה'.

לאחר חטא "עץ הדעת" נפלו הניצוצות מאדם הראשון ונתרבו הקליפות בעולמות בי"ע  (בריאה, יצירה, עשיה), לפי הסדר להלן:

(עולם ה'אצילות' – כולו טוב ולא נפגם כלל).

עולם ה'בריאה' – רובו טוב ומיעוטו רע.

עולם ה'יצירה' – חציו טוב וחציו רע.

עולם ה'עשיה' – רובו רע ומיעוטו טוב. 

ויש לחדש: 

שמניין 3 שנות ערלה כנגד 3 עולמות בי"ע ששם קילקל אדם הראשון שבו היו כלולים כל נשמות ישראל (חוץ מהכלולים מנשמות משה רבינו שפרחו קודם חטא "עץ הדעת") ולכן כולנו צריכים לתקן הפגם על ידי מצוות קיום שנות ערלה כי עיקר תיקון רפ"ח ניצוצין קדישין שנפלו מאדם הראשון לאחר חטא "עץ הדעת" הוא על ידי האכילה מהעץ ובעצים גדלים פירות.

שנה ראשונה – שהיא רק חודש אחד מ-א' אלול עד א' תשרי, כנגד עולם ה'בריאה' ששם נפגם מעט מהחטא, שעולם זה מיעוטו רע ורובו טוב.

שנה שניה – שהיא שנה שלימה מ-א' תשרי עד א' תשרי כנגד עולם ה'עשיה' שרובה נפגמה מהחטא והיא נתגשמה ביותר, ועולם זה רובו רע ומיעוטו טוב.

שנה שלישית – שהיא פחות מחצי שנה וקרוב לחצי שנה, מ-א' תשרי עד ט"ו בשבט כנגד עולם ה'יצירה' ששם נפגם חצי עולם מהחטא, ועולם זה חציו רע וחציו טוב.

"וכי תשיג" – אם יתעשר, "יד גר ותושב עמך" – גר תושב המתגורר בארץ ישראל מחמת שהוא מקיים 7 מצוות בני נח,

"ומך אחיך עמו" – מחמת דוחקו, "ונמכר" – העני, "לגר תושב עמך" – לאותו גר, "או לעקר" למישהו, "משפחת גר" – העובד ע"ז, "אחרי נמכר גאלה תיהיה לו אחד מאחיו יגאלנו" – ישראל אחיו מצווים מהתורה לגאול את אותו יהודי העני שמחמת דוחקו נאלץ למכור את עצמו לגר תושב,

ונראה לרמז – לשון יגאלנו מרמז על גאולה, שהאדם מחמת דוחקו בעוני של דעת, נאלץ למכור עצמו לעבד מחוץ לקדושה – (לגר תושב), כי "אין עני אלא מן הדעת" וכן ישראל ערבים זה לזה ולכן חייבים לגאול את אותו אח ולגאול אותו מהמצרים שנמצאים בתוכו, כי נמצא במצרים אלו מחמת דוחקו בעוני של דעת.

אבל בעקבתא דמשיחא אם לא יספיקו האחים לעורר את כולם בתשובה ממשיך הפסוק הבא:

פסוק מ"ט "או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל".

"או דדו" – דדו אותיות דוד רמז לדוד עצמו, "או בן דדו" – מבני דוד, "יגאלנו"- מיוצאי חלציו שהם מבשרו הבאים ממשפחתו, 

ועוד פירוש – "יגאלנו"-אחד מהם יגאל את ישראל וזהו שנאמר: בפסוק הקודם: "אחד מאחיו יגאלנו" לרמז – שאחד יגאל דהיינו מבן דוד  מיוצאי חלצי דוד, "או השיגה ידו"- או שאם לא יהיה את הזכות שהוא יגאל את עם ישראל, לכן כתוב לשון: "השיגה ידו", ידו אותיות יד-דוד, יד = (14( בגימטריה דוד = (14), ועל מי הכוונה "השיגה ידו" רמז למשיח בן יוסף, "יגאלנו"- הוא יגאל את ישראל.

ממי יגאלו עם ישראל: "או דדו או בן דדו וכו' וכו'.

מפני מה נאמר בפסוק כמה פעמים לשון "או ? 

והרי בורא עולם היודע כל הנסתרות יודע מי יגאל את עם ישראל.

נראה לחדש- מכמה טעמים:

טעם א'- בכדי שהאדם יצפה תמיד לישועה שמא בעוד רגע הישועה קרובה לחזק את כח האמונה שמשיח בכל רגע צריך לבוא.

טעם ב'- כשאדם מגיע לבית דין של מעלה לאחר 120 שנה, אחד מהשאלות ששואלים אותו האם ציפית לישועה, ? (דהיינו האם חיכה שמשיח יבוא ?) וזו שאלה המורה על כל המשכיות הדורות ממתן תורה מלשון הכתוב: "או דדו או בן דדו וכו' " בכדי להורות בכל דור ודור ובכל רגע ורגע ואם לא יהיה כתוב כך ימצא שאותו הדור לא יחכו מאחר ויודעים באיזה דור תבוא הגאולה,

טעם ג'-שהרי "אין בן דוד בא אלא בהיסח דעת" ואם כן נמצא שעל שעל ידי שכתוב בתורה:" או דדו או בן דדו וכו' וכו' "יבוא המשיח בהיסח דעת.

פסוק זה "דדו או בן דדו וכו'  הוא פסוק מ"ט להורות כשיגיע משיח, נזכה להגיע ל-נ' שערי קדושה וכמובא במדרש:שאליהו הנביא יוריד רוח של תשובה ממרום ויחזיר את עם ישראל בתשובה, ודע שעיקר ההכנה שנגיע בגאולה ל-נ' שערי קדושה ולכן הפסוק לעיל "או דדו או בן דדו וכו" נמצא בפסוק מ"ט קרוב ל-נ'.

וכן שנת יובל הוא כל 50 שנה כמניין נ' לרמז על נ' שערי קדושה, ושנת היובל מפקיע את העבדים היהודים מלהיות עבדים שהרי הם עבדים ל-ה' ולא עבדים לעבדים שהרי אדון העבד אף הוא עבד ל-ה'.

"וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה", (מקץ מ"א – י"ד),

"וירציהו מן הבור"- מכיון שירד לעומקי הקליפות מקום שרף ועקרב ומשם הוציא את כל הניצוצות השבויים בקליפות.

וזהו: "וירציהו" במהרה מן הבור על ידי השם בעצמו לשומרו שלא יתגרו בכך החיצונים שלוקחים להם הניצוצות,

או יאמר- מכיון שירד כל כך לתקן הכל אז עלה במהרה לרום המדרגות ונעשה למשנה למלך. 

"ויגלח"- מהשערות יוצאים הדינים ומהדינים יונקים החיצונים, וזהו שגילח את השערות, שהסיר את הדינים שלא ינקו החיצונים.

"ויחלף שמלתיו"- ולאחר שהסיר את הדינים נעשו לו לבושים חדשים, עד אשר ראוי היה להיות המשנה למלך.

עש"ק פרשת שופטים תש"פ

נאמר: (דברים כ"א ט') "כי תעשה הישר בעיני הוי"ה", ומלשון "כי תעשה הישר" שצריך לעשות בפועל בכדי שיהיה ישר, הישר אותיות שירה = (515) כמנין תפילה = (515) לרמז שעיקר התפילה כוחה על ידי שירה, ואיזהו היא עבודה שבלב זו תפילה, וכל עבודה בבחינת עשיה, (מלשון "תעשה). 

ונראה שהתפילה אינה רק פעולה עם הפה, אלא עבודה שבלב – בבחינת עשיה. 

וכן על ידי התפילה יבנו ממש את בית המקדש, שנאמר: "כי ביתי בית תפילה" וכו'. 

ועוד רמז "תעשה הישר בעיני יהו"ה" בראשי תיבות תיבה, לרמז שבכדי לעשות את הישר בעיני ה' צריך האדם לעשות את עיקר עבודת השם בבחינת תיבת נח שמור ומוגן ושלא יפתחו לו חלילה העיניים בענייני העולם הגשמיים התאוות וכו', וכתוב: "ונח מצא חן בעיני ה'" ולפיכך כתוב: "כי תעשה הישר בעיני ה'". 

תיבה = (417) עם ארבעת האותיות = (421), בגימטריא "ונח מצא חן בעיני הוי"ה" = (421). וכשהאדם מתפלל לבורא עולם ואינו מסתכל בתפילתו על עניני העולם, בבחינת 'תיבת נח', אז תפילתו עולה בצחות, כמו חץ מקשת, צח אותיות חץ, וצירוף תיבה = (417) + צח = (98), יעלה לחשבון = (515), כמנין תפילה = (515).

נאמר: 'היום הזה אחל' = התחיל, 'תת פחדך' = ליתן פחד לאויבים ממשה רבינו לאויבים הקרובים אליך, 'ויראתך' = אף לאויבים הרחוקים, 'על פני העמים תחת כל השמים' = כי יראו שהשמש לא תשקע עד שתסיים להילחם, 'אשר ישמעון שמעך' = את הניסים שהיו על ידך, 'ורגזו' = ויכעסו, 'וחלו מפניך' = ויפחדו ממך. 

כידוע רבי שמעון בר יוחאי שגילה ראשון את סודות התורה הוא נשמת משה רבינו, ועליו אמרו: "מי האיש המרעיש הארץ והמרגיז ממלכות", וכשם שהשמש מאירה כך הצדיק מאיר את העולם. 

ונראה לרמז – "היום הזה החל" = כידוע "היום הזה" מרמז על לעתיד לבוא, "תת פחדך ויראתך על כל העמים תחת כל השמים" = מכח וזכות הצדיק שממשיך פנימיות התורה שהיא השמש האמיתית הממשיכה להאיר עד בוא הגאולה השלימה לעתיד לבוא, וברגע שיתגלה מתיקותה האמיתית יהיה פחד על כל האויבים – הסטרא אחרא (הצד האחר) הקרובים = בעולם הזה הרשעים, הרחוקים = המלאכים הרעים שם שסודות התורה מכניע אותם, וזהו "תחת כל השמים" = בעולם הזה ובשאר עולמות. 

"אשר ישמעון שמעך" = "אשר" = אותיות ראש, "ישמעון" אותיות י' – שמעון, י' רמז לעשרת הדיברות שהפנימיות שלהם על ידי סודות התורה, "שמעך" = את התורה שלך כנתינה בסיני וזהו "שמע-ך" כפל פעמיים י' = (10) יעלה לחשבון כ' = (20). 

כשמזכירים את רבי שמעון בדרך כלל מזכירים את אביו שהוא היה מגדולי ישראל בדורו ואומרים רבי שמעון בר יוחאי, וברמז יוחאי פעמיים אות י' בתחילה ובסוף לרמז י' עשרת הדיברות בסיני בתחילה ואות י' בסוף לרמז על פנימיות עשרת הדיברות לסוף התיקון הגאולה השלימה. 

ועוד רמז: אשר ישמעון שמעך בראשי תיבות איש = אלעזר יוחאי שמעון, וזהו "מי האיש המרעיש הארץ", אשר ישמעון שמעך באותיות שניות בראשי תיבות שמש, לרמז שהצדיקים מאירים כשמש. 

"ורגזו וחלו מפניך" = "ורגזו" = וכעסו הסטרא אחרא, אבל "וחלו מפניך" = פחדו מפניו, "רגזו וחלו מפניך" = (466) בגימטריא שמעון = (466).