ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות והוא קובע לסיום מניין שנות ערלה לפירות.

מובא בהלכה: (שו"ע יו"ד הל' ערלה) כל שנה של שנת ערלה לעץ מתחילים למנותו מא' תשרי עד א' תשרי, ובשנתו הראשונה אם העץ התחיל לצמוח מתאריך א' אלול מספיק לו חודש אחד שיעלה לחשבון מניין שנה, ובשנותו השניה שנה שלימה (מ-א' תשרי עד א' תשרי) ובשנתו השלישית מספיק מ- א' תשרי עד ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות ויוצא שתוך שנה וחצי הספיקו למנות 3 שנות ערלה, אבל לפני שסופרים את שנות הערלה לוקח 14 יום לקליטת הגרעין באדמה לשתילת העץ, וקליטת הגרעין חוץ ממניין שנות הערלה.

ויש לחדש – שתי שנות העורלה הראשונות  רמוזות במזל חודש "שבט", לרמז – מכיוון שט"ו בשבט הוא הקובע לאילנות ובו מסתיים שנות העורלה לכן גם שאר שנות ה"ערלה" רמוזות בה.

מזל "דלי" כנגד 44 יום של השנה הראשונה מ-ט"ו ב-אב עד א' תשרי, עם חישוב קליטת הגרעין 14 יום,  (ובלא חישוב הגרעין מ- א' אלול עד א' תשרי כ-30 יום).

מזל "דלי" וחודש "שבט" בגימטריא שנה, לרמז – על השנה השניה של שנת "ערלה", שהיא לעולם שנה שלמה, (כנזכר לעיל).

ארץ ישראל נשתבחה בפירותיה ובט"ו בשבט המנהג לאכול מכל מיני פירות הארץ וטוב להדר אחר פירוט שלא מוצאים כל כך במשך השנה, וראוי בעיקר להדר בט"ו בשבט לאכול משבעת המינים שארץ ישראל נשתבחה בהם, ומנהג אכילת פירות בט"ו בשבט נוהגים גם בחוץ לארץ.

וארץ ישראל בבחינת שבת וחוץ לארץ בבחינת ימות החול, שבעת המינים כנגד שבעת ימי השבוע והשבת משפיעה לכל ימות השבוע.

מקובל מפי צדיקים שרשב"י הקדוש במערה כל שבת העץ חרובים נתהפכה לתמרים, "תמר" הוא כנגד המלכות והמלכות כנגד השבת, והשבת משפיעה שפע לכל ימות השבוע.

ויש לרמז – על "שבעת המינים", שבת ברמז "שבעת".

כוכב חודש "שבט" שמו "שבתאי".

ויש לרמז – שבתאי ברמז שבת ארץ ישראל.

נקדים: ישנם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצוות 'עשה', וישנם שס"ה גידים כנגד מצוות 'לא תעשה', ומובא בכתבי האר"י שכנגד כל אדם גשמי ישנו אדם רוחני מעליו רמ"ח אברים רוחניים ושס"ה גידים רוחניים, כמניין תרי"ג.

וכן ב-ט"ו בשבט מברכים על כל מיני פירות ויסוד הברכות שתיקן דוד המלך 100 ברכות בכל יום, ו-בט"ו בשבט מברכים לשלימות תיקון האדם העליון, וביום זה סיום תיקון שנת 'ערלה' של שנה שלישית.

ויש לרמז – תרי"ג מצוות, בצירוף ק' ברכות יעלה כמניין 'שבתאי' כוכב חודש 'שבט'.

חנוכה בגימטריא 89 שתי מספרים אלו מזכירים את מניין הנרות

המספר 8 כנגד 8 נרות, המספר 9 כנגד 8 נרות עם השמש העולה לחשבון 9. 

מזל קשת בגימטריא קטנה כמניין 8 נרות חנוכה.

כסלו בגימטריא קטנה 17 כמניין 8 נרות וצירוף שני 8 נרות עם השמש העולה לחשבון 9.

קשת ברמז לחץ היוצא מקשת, חץ בגימטריה 98 היפוך אותם המספרים בגימטריה 89 כמניין חנוכה.

89 + 9 נרות = 98 כמניין חץ, חץ אותיות צח ברמז שצריך נרות צחים ונקיים.

חנוכה בגימטריה קטנה 26 כמניין שם הוי"ה,

מהמספרים 26 ניצור 8 = 6 + 2 כמניין 8 נרות חנוכה.

כידוע כסלו נוטריקון כיס לב, כמו שהכיס יתמלא גם הלב וחג חנוכה על שם שחנו ב-כ"ה כסלו.

יש לחדש – קשת בגימטריה כ"ה פעמים לב.

בזכות כאלף צדיקים שמסרו את הנפש במערה שלא היו מוכנים להילחם נגד היוונים בשבת היה כל נס חנוכה, (וראה כל הסיפור בספר המכבים חלק ב').

ויש לחדש – קשת כסלו צדק בגימטריא 1,110 כמניין 1000 נס, לרמז שבזכות אותם כאלף צדיקים היה כל נס חנוכה.

וכל מי שמסר נפשו על קידוש השם מתקיים עליו: "יש קונה עולמו בשעה אחת".

ויש לחדש – "יש קונה עולמו בשעה" בגימטריא 1,000 לרמז על אותם אלף צדיקים.

וכן יש אותיות שי ברמז ל-שי עולמות, שנאמר: "להנחיל אהבי יש".

ויש לחדש – כסלו צדק בגימטריא שי לרמז על "יש קונה עולמו בשעה אחת". "אחת" ברמז א' =  1, כנגד השמש, ח' = 8, כנגד 8 נרות, ת' ברמז קשת.

"בשעה אחת", "אחת" ברמז א' כנגד השמש, ח' כנגד 8 נרות, ת' ברמז קשת.

נקדים: יעקב אבינו נקבר לאחר שבעים יום מאז שנפטר, שנאמר: "ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו וכו', "ויבכו אותו מצרים שבעים יום", (בראשית פרק נ' פסוקים ב – ג').

לשיטת החתם סופר פטירתו בתאריך ט"ו תשרי (יום הראשון של סוכות), קבורתו בתאריך י' טבת, (צום עשרה בטבת).

כידוע לאחר חטא "עץ הדעת" עמדה "להט החרב המתהפכת" ולא נתנה לאדם הראשון להיכנס לגן עדן, ונותנת כניסה לגן עדן רק למי שראוי, שנאמר: "ויגרש את האדם וכו' ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים", (בראשית ג' – כ"ד).

פטירתו ט"ו תשרי כנזכר ביום חג שמחה הראשון שבשנה, שהרי חגים אלו ראש השנה ויום כיפור שהיו  מתחילת השנה הם ימי דין, קבורתו י' טבת כנזכר ביום הראשון שבשנה שממנו התחיל יום זכר לחורבן והוא צום עשרה בטבת יום תחילת המצור על ירושלים ואחר כך נגרם בהמשך חורבן בית המקדש.

ויש לחדש – כשם ש"להט החרב המתהפכת" הוא חוצץ בין הטוב לרע, ומכניס רק טוב גמור ואינו נותן להיכנס לאחיזת הרע ועומד בכניסה לגן עדן מקור הטוב, כך 70 ימי קבורתו נמצאים בין טוב לרע, בין יום שמחה – חג ראשון של סוכות, ליום זכר לחורבן – עשרה בטבת.

וכן 70 יום כמניין סוד והרי לסוד אין כל אחד רשאי להיכנס, כי יש הפרדה בין טוב לרע.

האבות הקדושים תיקנו את אדם הראשון, אברהם אבינו – תיקן "עבודה זרה", יצחק אבינו – תיקן "שפיכות דמים", ויעקב אבינו – תיקן "גילוי עריות" והוא סיים תיקון אדם הראשון. (זוהר תולדות קמ"ב).

וההוכחה שסיים תיקון האדם ?

מכיוון שיצא ממנו י"ב שבטי ישראל ללא תערובת רע, שהרי מאברהם אבינו יצא גם ישמעאל ומיצחק אבינו יצא גם עשו.

ויש לחדש – כשם ש"להט החרב המתהפכת" אינה נותת לרע להיכנס כך דרך ראובן שהוא הראשון מ-י"ב שבטי ישראל אין דרכו כניסת הרע, "להט החרב" בגימטריא ראובן, שעליו אמר יעקב אבינו "ראשית אוני" = ראשית כוחי, (בראשית מ"ט – ג'), והוא הכח הראשון להתחלת שבטי ישראל ללא תערובת ומהמשכיות הזו שלימות י"ב שבטי ישראל.

וכן מזל החודש מזל גדי בגימטריא טוב וכן חודש טב-ת ברמז ט-ו-ב, לרמז: על "להט החרב המתהפכת" שנותת כניסה רק לטוב לגן עדן.

עוד חידוש בסוד י' טבת היוצא ביום השבעים:

כידוע החתן מקדש את האשה על ידי טבעת, האשה מרמזת על השכינה, וב'סוד ההדמיה' יעקב אבינו מקדש את עם ישראל עם השכינה הקדושה, כי הרי ממנו יצא י"ב שבטי ישראל ללא תערובת רע כנזכר, והוא היה עיקר המלחמה בס"א ונלחם כידוע עם עשו הרשע ולבן הארמי וכו', והוא כטבעת לקדש את ישראל לשכינה הקדושה, טבת בצירוף ע' ימים אותיות טבעת, ותאריך י'  טבת ברמז לאות י' באמצע שכ-י-נה וכן י' = 10 מישראל מצטרפים למניין עשרה ונכללים בשכינה, וכן ישראל בגימטריה קטנה 10. 

ורמז אותיות יעקב – אות י' כנגד י' טבת, אות ע' כנגד ע' ימים, אות ק' = 100, כנגד 100 פעמים שלבן החליף את משכורתו והברכה שרתה אצל יעקב אבינו, וכן ק' בגימטריה פעמים נ', נ' שערי קדושה מכח יעקב אבינו, ונלחם עם עיקר נ' שערי טומאה, מה שיש בקדושה יש כנגד בצד הטומאה "זה לעומת זה עשה האלהים", אבל כח הקדושה מתגברת על כח הטומאה וכח הקדושה שביעקב אבינו שבר את כח הטומאה, אות ב' = 2, כנגד פעמיים נ' כנזכר, וכן פנימיות שבר.

כידוע יעקב אבינו נאבק עם המלאך שרו של עשו, ויש לחדש – שבר אותיות שר ב'  שר הוא שרו של עשו והאות ב' כנגד פעמיים נ' כנזכר.

והמלאך כידוע נתן מכה עם רגלו ליעקב אבינו ב"גיד הנשה", ונאמר: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו', (בראשית ל"ב – ל"ג).

גיד לרמז על שס"ה גידים שהם כנגד שס"ה מצוות "לא תעשה", ומצוות "לא תעשה" הם בגדר האסור ולאחר חטא "עץ הדעת" נוצר אסור (חוץ מגדר מותר שהיה לפני החטא), ובחיר האבות יעקב אבינו בא לעיקר תיקון אדם הראשון לתקן השתלשלות אסור.

כי רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצוות "עשה" והם בגדר מותר והם כנגד אברהם בגמטריא רמ"ח וכן אבר–הם אותיות אבר מה, אבר לרמז על האברים, מה בגימטריה אדם לרמז על תחילת התיקון של אדם הראשון דרך האבות הקדושים. 

אב-ר ברמז אב תחילת התיקון א' ב', ג-יד ברמז ג' כנגד האב השלישי והוא יעקב אבינו. 

ויש לחדש – מזל גדי אותיות גיד רמז ל"גיד הנשה".

וברמז גדי – ג' אבות, ד' אמהות, י' כמניין עשרה מישראל שהם כמניין י' ספירות ונחשבים למניין כנזכר.

או יאמר רמז גדי –  י"ג שבטים, שיצאו מ-ד' = 4 אמהות, כידוע ברמז ברזל – בלהה רחל, זלפה לאה, (וישנם י"ב שבטים אך בתוספת השבטים מנשה ואפרים שנחשבים שניהם כשבט אחד נוסף, ישנם סך הכל 13 שבטים).

כוכב החודש "שבתאי" ברמז אותיות יעקב ישראל בן של יצחק אבינו, ישראל שמו השני של יעקב אבינו כידוע.

וכן העיד יעקב אבינו "כה אמר י' ואחר עד עתה" = ופירש"י – 'ותרי"ג מצוות שמרתי', אף על פי שלבן עיקב את יעקב אבינו בביתו כעשרים שנה ועבר כל מה שעבר והיתל בו שהחליף משכורתו "עשרת מונים", יוצא לחשבון עשר כפול עשר העולה ל-מאה פעמים, (בראשית ל"א – ז').

יש לחדש – שבתאי כמניין תרי"ג ק', תרי"ג לרמז על 'תרי"ג מצוות שמרתי', ק' כמניין 100 פעמים שהחליף את משכורתו.

ובכל אלו יעקב אבינו עשה תיקונים כי תרי"ג מצוות כידוע ליודעי ח"ן לצורך תיקון האדם העליון, ומאה פעמים שלבן החליף את משכורתו של יעקב אבינו כידוע שעשה בצאן תיקונים ובירורי נשמות המגולגלות בהם ונמצא שתיקן כללות האדם בשתי בחינות אלו, "עשרת מנים" כנגד 10 ספירות שכל אחד מהם כלול מ-10 ספירות היוצא לחשבון 100.

מובא בשפת אמת – "ויצא יעקב מבאר שבע" (בראשית כ"ח – י'), "שבע" כנגד השבת כי הצדיק כנגד השבת, והשבת כנגד ארץ ישראל (כי שאר הארצות כנגד ימות החול), ויעקב אבינו לקח איתו את אלופו של עולם מארץ ישראל אל חוץ לארץ.ויש לרמז – הכוכב שבתאי ברמז שבת ארץ ישראל.

כידוע כסלו נוטריקון כיס לב צריך לפתוח את הכיס ואת הלב, מדוע נרמז קודם כיס ואחר כך לב. יש לחדש בכדי לרמז שגם אם יפתח הכיס קודם שיפתח הלב, עצם פתיחת הכיס תגרום פתיחת הלב.

נקדים: היוונים כידוע גזרו גזירות רבים בניסיון לעקור את היהדות ח"ו וכו'

מסופר על היהודים הקדושים שלא רצו להילחם ביום השבת, בכדי לא לחלל את השבת והתחבאו במערות ושם שמרו את השבת וקיימו את המצוות בסתר, והיוונים באו עליהם דווקא ביום השבת ומצאו מערה גדולה ובו היו כאלף יהודים קדושים והיוונים אמרו צאו וקיימו את מצוות המלך וישבתם בטח ויאמרו היהודים לא נצא כי את דבר המלך לא נעשה ואת השבת לא נחלל ויגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה והאנשים במערה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פי המערה בכדי לא לחלל השבת כלל ויאמרו להם שמים וארץ יעידו כי בזדון הרגנוהו, נמותה הפעם בנקיון כפינו וכו' ויהרגו כל אשר במערה כאלף איש, (מתומצת ומבואר מספר המכבים ח"ב). 

בזכות היהודים שמסרו נפש על קדושת השבת נעשה כל נס ההצלה של חנוכה.

נקדים: לכל חודש וחודש שבמעגל השנה, יש את המזל של אותו החודש, וכן את הכוכב השולט באותו החודש.

מזל חודש כסלו מזל קשת וכוכב החודש כוכב צדק.

קשת ברמז קדושת שבת, לרמז על שמירת קדושת השבת כנזכר לעיל ובזכותה נס החנוכה.

וכן קשת ירמז שהקדושים לא ירו חץ מקשת ביום השבת חץ שבת בגימטריה קשת.

השבת שהוא היום השביעי ירמז על הגאולה אלף השביעי הנקרא יום שכולו שבת, ובזכות שמירת השבת בשלימות יזכו למשיח בן דוד לגאולה ברחמים, וכן הצדיק בכללות כנגד השבת ודוד המלך כנגד ספירת המלכות שכנגד היום השביעי – השבת.

ויש לחדש – חץ כמניין 7 פעמים דוד.

והרמז: 7 פעמים כנגד היום השביעי – השבת, דוד כנגד המלכות שכנגד היום השביעי כנזכר.

וכידוע קין הרג את הבל וכו' ורק לאחר שבע דורות, למך שהיה עוור כשיצא לצוד בעזרת תובל קין, ירה חץ והרג בשוגג את קין, ואז סיפק בידיו מצער והרג גם את תובל קין.

ומובא בכתבי האר"י (שער הגלגולים) שדוד המלך יצא משורש קין.

ויש לרמז – שבע דורות כמניין המלכות שהיא השביעית לספירות, ודוד כנגד המלכות, 7 פעמים דוד כמניין חץ כנזכר לעיל.

ומובא בגמרא אמר ר' יוחנן בשם רשב"י אם ישראל ישמרו שתי שבתות מיד הם נגאלים, (שבת קי"ח – ב').

ויש לחדש – 2 פעמים 7 בגימטריא דוד, לרמז על שתי שבתות , שהרי כל שבת משפיע קדושה על ימות החול של אותו שבוע.

'קשת' 'צדק' עם האותיות בגימטריה 1000 כמניין אלף הצדיקים שבמערה.

ומרמז – שאותם אלף הצדיקים הם המזל שמזיל את שורש השפע של החודש, כשם שהמזל מזיל את השפע, כך הצדיקים מזילים את שורש השפע והם מעל המזל, וכשם שהכוכבים שולטים על החודש כך הצדיקים שולטים על המזלות והצדיקים השורש לכל השפע בעולמות.

וכן כוכב 'צדק' מלשון צדיקים, לרמז על כאלף הצדיקים שבמערה.

ובזכות אותם אלף צדיקים וקדושים אלו פעלו בשמים את נס החנוכה וכמו שאמרו שמים וארץ יעידו על מותם בזדון כמובא לעיל, והרמז: שכך פעלו בשמים ובארץ והם השורש להמשכת האור של חנוכה שהחל בחודש כסלו כ"ה בחודש כמניין כה השכינה הקדושה.  

בשם הבעש"ט שבחנוכה החל התנוצצות אורו של משיח.

בבחינת: האור שמדליקים בחנוכה התנוצצות האור, בבחינת "מוסיף והולך".

ואמרו חז"ל: "בניסן נגאלו" בגאולה הראשונה ממצרים, "ובניסן עתידים להיגאל" בגאולה השניה גאולת עולם, (ראש השנה י' – ב').

ומובא במדרש אליהו הנביא יעורר ויחזיר את עם ישראל בתשובה ויוריד רוח תשובה ממרום שלושה ימים קודם הגאולה, בכדי לזכות את כל עם ישראל לגאולה, שיספיקו לחזור בתשובה קודם הגאולה.

ומהיכן ניצוץ האור שעם ישראל חוזרים בתשובה ?

ויש לחדש שהתנוצצות אור היהודי בבחינת התנוצצות האור מנרות חנוכה מבחינת "מוסיף והולך", כשם שמדליקים האור במדריגה מיום ליום מוסיף והולך, כך קודם כל מגלים את ניצוץ האור הראשון שטמון בכל יהודי וכשם שמוסיפים אור מיום ליום שלב אחר שלב בשמונה ימים, כנגד המספר 8 מעל הטבע, (המספר 7 בטבע, כי 7 כנגד שבעת ימי השבוע, המספר 8 מעל השבוע שהוא 7 ימים ומתעלה למעלה הטבע), וכך היהודי זוכה לעלות מדריגה אחר מדריגה עד שמתעלה מעל הטבע ועל ידי זוכה לחזור בתשובה שלמה.

וכן מזל קשת בגמטריה קטנה 8 לרמז על 8 נרות חנוכה. 

כסלו בגימטריה ינון.

כסלו עם האותיות בגימטריה אליהו הנביא.

לרמז: שאליהו הנביא יחזיר בתשובה את עם ישראל לפני הגאולה, בבחינת: התנוצצות האור של חנוכה כנזכר לעיל, והמשיח ינון שמו כידוע, ועיקר המזל הרוחני של חודש כסלו והמשכת האור הרוחני בזכות חנוכה, כי הדלקת הנר הוא הדלקת האור בתוך החושך ולכן הוא "פרסומא ניסא".

כידוע כסלו נוטריקון כיס לב צריך לפתוח את הכיס ואת הלב, מדוע נרמז קודם כיס ואחר כך לב. יש לחדש בכדי לרמז שגם אם יפתח הכיס קודם שיפתח הלב, עצם פתיחת הכיס תגרום פתיחת הלב.

נקדים: היוונים כידוע גזרו גזירות רבים בניסיון לעקור את היהדות ח"ו וכו'

מסופר על היהודים הקדושים שלא רצו להילחם ביום השבת, בכדי לא לחלל את השבת והתחבאו במערות ושם שמרו את השבת וקיימו את המצוות בסתר, והיוונים באו עליהם דווקא ביום השבת ומצאו מערה גדולה ובו היו כאלף יהודים קדושים והיוונים אמרו צאו וקיימו את מצוות המלך וישבתם בטח ויאמרו היהודים לא נצא כי את דבר המלך לא נעשה ואת השבת לא נחלל ויגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה והאנשים במערה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פי המערה בכדי לא לחלל השבת כלל ויאמרו להם שמים וארץ יעידו כי בזדון הרגנוהו, נמותה הפעם בנקיון כפינו וכו' ויהרגו כל אשר במערה כאלף איש, (מתומצת ומבואר מספר המכבים ח"ב).

בזכות היהודים שמסרו נפש על קדושת השבת נעשה כל נס ההצלה של חנוכה.

נקדים: לכל חודש וחודש שבמעגל השנה, יש את המזל של אותו החודש, וכן את הכוכב השולט באותו החודש.

מזל חודש כסלו מזל קשת וכוכב החודש כוכב צדק.

קשת ברמז קדושת שבת, לרמז על שמירת קדושת השבת כנזכר לעיל ובזכותה נס החנוכה.

וכן קשת ירמז שהקדושים לא ירו חץ מקשת ביום השבת חץ שבת בגימטריה קשת.

השבת שהוא היום השביעי ירמז על הגאולה אלף השביעי הנקרא יום שכולו שבת, ובזכות שמירת השבת בשלימות יזכו למשיח בן דוד לגאולה ברחמים, וכן הצדיק בכללות כנגד השבת ודוד המלך כנגד ספירת המלכות שכנגד היום השביעי – השבת.

ויש לחדש – חץ כמניין 7 פעמים דוד.

והרמז: 7 פעמים כנגד היום השביעי – השבת, דוד כנגד המלכות שכנגד היום השביעי כנזכר.

וכידוע קין הרג את הבל וכו' ורק לאחר שבע דורות, למך שהיה עוור כשיצא לצוד בעזרת תובל קין, ירה חץ והרג בשוגג את דין, ואז סיפר בידיו מצער והרג גם את תובל קין.

מובא בשער הגלגולים שדוד המלך יצא משורש קין.

ויש לרמז – שבע דורות כמניין המלכות שהיא השביעית לספירות, ודוד כנגד המלכות, 7 פעמים דוד כמניין חץ כנזכר לעיל.

ומובא בגמרא אמר ר' יוחנן בשם רשב"י אם ישראל ישמרו שתי שבתות מיד הם נגאלים, (שבת קי"ח – ב').

ויש לחדש – 2 פעמים 7 בגימטריא דוד, לרמז על שתי שבתות , שהרי כל שבת משפיע קדושה על ימות החול של אותו שבוע.

'קשת' 'צדק' עם האותיות בגימטריה 1000 כמניין אלף הצדיקים שבמערה.

ומרמז – שאותם אלף הצדיקים הם המזל שמזיל את שורש השפע של החודש, כשם שהמזל מזיל את השפע, כך הצדיקים מזילים את שורש השפע והם מעל המזל, וכשם שהכוכבים שולטים על החודש כך הצדיקים שולטים על המזלות והצדיקים השורש לכל השפע בעולמות.

וכן כוכב 'צדק' מלשון צדיקים, לרמז על כאלף הצדיקים שבמערה.

ובזכות אותם אלף צדיקים וקדושים אלו פעלו בשמים את נס החנוכה וכמו שאמרו שמים וארץ יעידו על מותם בזדון כמובא לעיל, והרמז: שכך פעלו בשמים ובארץ והם השורש להמשכת האור של חנוכה שהחל בחודש כסלו כ"ה בחודש כמניין כה השכינה הקדושה.  

בשם הבעש"ט שבחנוכה החל התנוצצות אורו של משיח.

בבחינת: האור שמדליקים בחנוכה התנוצצות האור, בבחינת "מוסיף והולך".

ואמרו חז"ל: "בניסן נגאלו" בגאולה הראשונה ממצרים, "ובניסן עתידים להיגאל" בגאולה השניה גאולת עולם, (ראש השנה י' – ב').

ומובא במדרש אליהו הנביא יעורר ויחזיר את עם ישראל בתשובה ויוריד רוח תשובה ממרום שלושה ימים קודם הגאולה, בכדי לזכות את כל עם ישראל לגאולה, שיספיקו לחזור בתשובה קודם הגאולה.

ומהיכן ניצוץ האור שעם ישראל חוזרים בתשובה ?

ויש לחדש שהתנוצצות אור היהודי בבחינת התנוצצות האור מנרות חנוכה מבחינת "מוסיף והולך", כשם שמדליקים האור במדריגה מיום ליום מוסיף והולך, כך קודם כל מגלים את ניצוץ האור הראשון שטמון בכל יהודי וכשם שמוסיפים אור מיום ליום שלב אחר שלב בשמונה ימים, כנגד המספר 8 מעל הטבע, (המספר 7 בטבע, כי 7 כנגד שבעת ימי השבוע, המספר 8 מעל השבוע שהוא 7 ימים ומתעלה למעלה הטבע), וכך היהודי זוכה לעלות מדריגה אחר מדריגה עד שמתעלה מעל הטבע ועל ידי זוכה לחוזר בתשובה שלמה.

וכן מזל קשת בגמטריה קטנה 8 לרמז על 8 נרות חנוכה.

כסלו עם האותיות בגימטריה אליהו הנביא.

לרמז: שאליהו הנביא יחזיר בתשובה בבחינת: התנוצצות האור של חנוכה כנזכר לעיל, ועיקר המזל הרוחני של חודש כסלו והמשכת האור הרוחני בזכות חנוכה, כי הדלקת הנר הוא הדלקת האור בתוך החושך ולכן הוא "פרסומא ניסא".

חגים ברמז אותיות חשוון,  גשם, יורה, מלקוש, מטר, מים,שמים.

הסבר מילולי להלן:

בחשוון – החלו ירידת הגשמים.

"יורה" – הוא הגשם הראשון.

"מלקוש" – הוא הגשם האחרון, וטוב למקומות חמים שלא כל כך יורדים גשמים.

"מטר" – מים בשפע, (גשם בשפע), מטר באופן כללי – כינוי לדברים שנשפכים או נזרקים בשפע.

גשם – הוא באמצע בין "יורה" ל"מלקוש".

והמים יורדים מהשמים להשקות האדמה וכו'.

כידוע המים נבראו ביום שני לבריאה (בראשית א' – ח') יום שני מסמל על פירוד מאחד שנעשה שנים, הקב"ה הפריד בין מים העליונים למים התחתונים, אבל יום הגשמים החל ז' חשוון מביאים שלום בין מים עליונים למים התחתונים שנפרדו, כי המים יורדים ממים עליונים אל מים התחתונים וזהו שמקווה כשר רק על ידי מי גשמים שהוא חיבור המים העליונים.

ויש לחדש ולרמז חודש חשוון החודש השני מתחילת השנה, כנגד יום שני בבריאה, ומזל החודש "עקרב" אותיות קרע ב' לרמז על ההפרדה וההבדלה בין מים העליונים למים התחתונים.

"עקרב" בראשי תיבות קבל רינת עמך והוא הפסוק השני ב"אנא בכח" ופסוק זה כנגד יום שני וכנגד גבורה השניה מהספירות וכן חודש חשוון שהוא החודש השני כנזכר כנגד גבורה וכן כתוב: מזכירים גבורות גשמים (משנה תענית א'), מלשון "גבורה" ונקרא "גדולה", שעל ידי שרואים את גבורת השם בגשמים עם זאת רואים את גדולת השם.

נאמר: "קבל רינת עמך שגבנו טהרנונורא", ויש לבאר ולחדש – "קב-ל ר-ינת ע-מך" קבל את תפילת העם במזל עקרב של חודש חשוון להוריד את הגשם, "שגבנו" למעלה עליונה על ידי חיבור המים העליונים המי גשמים למים התחתונים, ועל ידי זה "טהרנו" המי מקווה, וכן טהרנו אותיות טהור נ', לרמז – שמקווה מטהרת ל-נ' שערי קדושה, "נורא" אותיות אור נ', לרמז -שעלידי המקווה יזכו לאור של נ' שערי קדושה.

וכוכב החודש "מאדים" אותיות "אד" מים, מאדים ברמז הפסוק: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", והרמז: למים התחתונים שיעלו דרך האדים מהארץ למטה וירדו מים עליונים להשקות ולהתחבר אל "פני האדמה" (בראשית ב' – ו'),  וכן כנגד חודש ניסן כוכב "מאדים", מובא במשנה: יצא ניסן ובאו גשמים סימן קללה, (ירושלמי פ"א מ"ז), והרמז כי זמן הברכה של ירידת הגשמים ז' חשוון עד סוף ניסן, לכן בשני חודשים אלו כנגדם כוכב "מאדים".

נאמר: "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש" (דברים ח' – ט"ו),  "נחש שרף" = נחש ארסי.

יש לחדש – "המוליכך במדבר הגדול והנורא" אחרי החגים של חודש תשרי ימי הדין וימי התשובה וחסינו תחת כנפי השכינה בא חודש חשוון הולכים במדבר ששומם בו בימות החול, נחש רמז באותיות חשוון, "עקרב" רמז למזל עקרב של חודש חשוון, "וצמאון אשר אין מים" כי הרי בחודש חשוון לא חל בו שום חג או יום צום, "המוציא לך מים מצור החלמיש" ("החלמיש" = סלע שאין ממנו מקור מים) המשול לחודש חשוון, "חלמיש" אותיות ימים חלשים, אבל מקבלים כח מחודש תשרי כי כל חודש מקבל כח והשפעה מהחודש הקודם שלפניו והרי חודש תשרי עם כח עצום של חגים.

או יאמר טעם שונה – "צור החלמיש" הסלע שהוא אבן השתיה בקודש הקודשים שממנו הושתת כל העולם כולו וממנו כל השפע וכך בחודש חשוון.

ועוד טעם – כי האבן שתיה בפנימיות המקדש כנגד פנימיות השבת והרי בחודש חשוון חלים רק שבתות ומהשבת נשפע השפע לכל ימות השבוע וטעם זה יחזק עניין קדושת השבת שממנו מושפע כל השפע.

כשיהודי מתפלל תפילת שמונה עשרה,  מובא במשנה – אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אבל עקרב פוסק, (ברכות ל"ג).

הפירוש – נחש אינו מכיש אלא אם כן מרגיזים אותו, אבל עקרב עוקץ בכל מקרה אף על פי שלא מרגיזים אותו ואף אם לא זזים ולכן בעקרב יש סכנה ולפיכך יעקור רגליו, עקרב אותיות עקר ב', לרמז שיעקור ב' = 2 רגליו.

יש לחדש – על פי הנזכר "עקרב" בר"ת "קבל רינת עמך" והרמז שהכל משמים גם אם עצרת תפילתך מתוך אונס מן השמים קיבלו תפילתך ולכן עצרו אותך בתפילה.

בזכות ארץ ישראל הזקוקה לגשמים יותר מכל הארצות יורד גשמים בחוץ לארץ, כידוע ארץ ישראל כנגד השבת וחוץ לארץ כנגד ימות החול, והשבת משפיע שפע לכל ימות השבוע וכך ארץ ישראל משפיע שפע לכל הארצות.

גדול יום הגשמים בין לצדיקים ובין לרשעים (תענית ז'), ויש לחדש מכיוון שיום הגשמים עושה שלום בעולם ולכן נאה לכולם.

ויש לחדש – ז' חשוון מספר 1 יותר מהגימטריא שלום.

לרמז: ז' חשוון שורש לשלום המתקן תחילת יום הפירוד בין מים העליונים למים התחתונים כנזכר לעיל.

חודש תשרי

חודש תשרי חלק שני

שבתות תשרי, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות, הושענא ר-בא, ש-מח-ת תורה, שמיני עצרת.

תשרי אותיות שרת מלשון שירות כי חודש זה תחילת השנה ומשרת את כל החודשים הבאים אחריו ומלשון ירושה כי בחודש זה תשרה ברכה, כמוזכר בגמרא: (ביצה ט"ז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים ובניו לתלמוד תורה.

וכן זוכים בחודש זה למתנה מהקדוש ברוך הוא ירושת חגים לעם ישראל, ועל ידי חגים אלו זוכים להשראת השכינה תשרי מלשון השראה.

והרמז לברכת חודש תשרי מהפסוק: (בראשית כ"ז – כ"ח) "ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' ורוב דגן ותירש",

סיום הפסוק במילה "תירש" היוצא אותיות תשרי לרמז שהברכה באה מתשרי אבל בעיקר מ"עשרת ימי תשובה" והרמז תשרי בגמטריא קטנה 10 כנגד "עשרת ימי תשובה", והאות י' של תשר-י = 10.

כידוע בהרבה מקומות בתלמוד מובא: "גדול העונה אמן יותר מן המברך", פירושו – מי שעונה על ברכת חבירו גדול הוא מן המברך, כי אמן פירושו אמת, שמאמת את הברכה.

ויש לחדש – 10 פעמים אמן בגימטריה תשרי, 10 כנגד "עשרת ימי תשובה" שהם עיקר ברכת השנה כנזכר.

יש לחדש – כשם שכל י"ב החודשים מבוסס ההתחלה מחודש תשרי כך ב"סוד ההדמיה" (לדמות דבר לדבר לפי אותו שורש תיקון),  כל עם ישראל מבוסס על יעקב אבינו שממנו יצאו י"ב שבטי ישראל וזה תלוי בזה ומרומז במילה תשרי.

על יעקב אבינו נאמר: (בראשית ל"ב – כ"ט) "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", שרית אותיות תשרי ושם רמוזים כל חגי תשרי כנזכר.

ויש לחדש על הפסוק: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", ב"סוד ההדמיה" כשם שיעקב נלחם עם כל הס"א ושמר על י"ב שבטי ישראל, כך פסוק זה ירמז על חג הסוכות ששומר עלינו מכל הס"א, "אלהים" ירמז על הסוכה, "אנשים" ירמז על שבעת הרועים.

וכידוע ליודעי ח"ן שם אלהים כולל האותיות בגימטריה סוכה, כי משם אלהים יניקת הדינים ומשם יניקת החיצונים וסוכה ממתקת הדינים בשורשם והשכינה שבסוכה שומרת עלינו כענן מקיף מהחיצונים.

ועוד לשם אלהים יש 5 אותיות ובאמצע התיבה נמצאת האות ה' כמניין 5, (כידוע הסוד ליודעי ח"ן).

ולכן יש לחדש – 5 פעמים יעקב בגימטריה תשרי.

המספר 5 מורה על הכללות כדוגמת 5 אצבעות שביד.

ואלו 5 החגים בתשרי בכללות – 1) ראש השנה, 2) יום כיפור, 3) סוכות, 4) הושענא רבה, 5) שמחת תורה.

פעמיים סוכה בגימטריה יעקב.

לרמז שהשם שומר על יעקב אבינו מכל הס"א ואת כל עם ישראל החוסים בכנפיו והרמז: "אל תירא עבדי יעקב" בגימטריה תשרי.

ועם אנשים ותוכל", לרמז על שבעת הרועים והרי כידוע חג הסוכות כנגד שבעת הרועים וסוכה שמתקבלת ברצון זוכה לביקור של שבעת הרועים כל יום כנגד הרועה של אותו היום כידוע.

רמז שבטי ישראל על חודש תשרי:

ישנם 12 חודשים וכנגד ישנם י"ב שבטים אבל כשירדו מצרימה היו שבעים נפש, שנאמר: (בראשית מ"ו – כ"ז) "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", ואז נעשה הצירוף של י"ב השבטים יחד עם מנשה ואפרים שנחשבו לשבט אחד, יוצא יחד י"ג (=13) שבטים, י"ג בגימטריא אחד לרמז שכל השבעים נפש התאחדו יחד לאחד.

ויש לחדש – 13 פעמים 70 (=910) כמניין תשרי תחילת מניין החודשים.

       אמונה שהתשובה התקבלה:

דע כשאדם עוזב את החטאים – את העבר השלילי ועושה תשובה עם כל הלב נמחקים לו חטאיו וחייב להאמין שהבורא רחמן בלי גבול לקבל האדם לדרך חדשה.

תשובה עם כל הלב בגימטריא תשרי.

דע כי ימי הסליחות של חודש אלול הם ההכנה לחודש תשרי, כי בחודש אלול לאט לאט מתחילים לנקות את החטאים בכל יום ויום מימי הסליחות.

נאמר: (תהילים ק"ד – ל"ה) "יתמו חטאים מן הארץ", אלול עם הכולל בגימטריה "חטאים" לרמז שצריך לעבוד כבר מחודש זה להיות נקיים מחטאים בכדי להיות מוכנים ל"עשרת ימי תשובה". 

"יתמו חטאים מן הארץ" בגימטריא תשרי, לרמז שעד עתה נזהרנו מחטאים וביקשנו סליחה בכל יום ויום בחודש אלול, אבל בחודש תשרי ב"עשרת ימי תשובה" נמחקים החטאים מהארץ.

וצריכים להאמין שבזכות התשובה שלנו השכינה מקיפה אותנו והולכת איתנו לכל מקום."מי זאת עולה מן המדבר" בגימטריה תשרי.

פירושו – שאנו מוגנים כמו במדבר כביציאת מצרים עמוד אש וענני כבוד מקיפים את עם ישראל, ולכן לאחר "עשרת ימי תשובה" מקיימים מצוות סוכה כי לאחר ימי התשובה השכינה מקיפה אותנו וסוככת מעלינו וכך מגנת עלינו מכל החיצונים.

               לעילוי נשמת: נחמן בן אהרון   

מנהג ישראל בליל ראש השנה לאכול מתוך הסימנים ראש של דג ולומר "שנהיה לראש ולא לזנב". 

ראש השנה הוא ראש לכל השנה כולה, וביום זה נברא אדם הראשון שבתוכו היו כל נשמות ישראל כמובא בכתבי האר"י, וה' נתן את המלוכה על העולם לאדם הראשון קודם החטא. 

ולפני חטא אדם הראשון "עץ הדעת טוב ורע", כשנברא העולם מנו את החודשים מחודש תשרי. 

הסדר לפני החטא: 1) תשרי, 2) חשון, 3) כסליו, 4) טבת, 5) שבט, 6) אדר, 7) ניסן, 8) אייר, 9) סיון, 10) תמוז, 11) אב, 12) אלול. 

ולאחר חטא "עץ הדעת טוב ורע", נתהפך גלגל החודשים בדיוק לכיון ההפוך, תשרי שהיה למעלה נהיה למטה וניסן שהיה למטה נהיה למעלה, ומאז מונים את החודשים מחודש ניסן. 

הסדר אחרי החטא: 1) ניסן, 2) אייר, 3) סיון, 4) תמוז, 5) אב, 6) אלול, 7) תשרי, 8) חשון, 9) כסליו, 10) טבת, 11) שבט, 12) אדר. 

ולעתיד לבוא כשיבוא העולם על תיקונו ויחזור להיות כמו קודם החטא יחזור הסדר בגלגל החודשים כסדר הראשון תשרי למעלה ו- ניסן למטה. 

וכשמונים את החודשים מחודש ניסן החודש האחרון יוצא אדר וישנו זנב המחבר בין שתי החודשים אלו. 

ולפי זה יש לחדש "שנהיה לראש" כמו בתחילה קודם החטא שהיינו בתוך אדם הראשון ועל ידי שנתקן הכל בשורשו ולא ניתן יותר פתח לחטאים, ויחזור העולם לתיקונו וימנו מחודש תשרי, אזי יתקיים "ולא לזנב" כי זנב ירמז לחיבור בין אדר לניסן (כי שהספירה מ-חודש ניסן אז אדר החודש האחרון), וכשהספירה תהיה מחודש תשרי אז אלול החודש האחרון, וזהו "ולא לזנב" אותיות אלול – זנב, לרמז – כשיבוא העולם לתיקונו אלול ימנה האחרון במקום אדר וממילא יתקיים במלואו "שנהיה לראש" עם מנין 9 האותיות = (910) בגימטריא תשרי = (910). 

כתוב: "בניסן נגאלו = (בגאולה הראשונה), ובניסן עתידין להיגאל" = (בגאולה השנייה), ואז יחזרו למנות מחודש תשרי. 

וממילא לא יהיה חיבור זנב יותר בין אדר לניסן, 

והרמז – באותיות זנב 

ז' (כמנין 7) והוא החודש השביעי שנמנה, מ-תשרי עד ניסן. 

נ' ברמז ניסן. 

ב' (כמנין 2) רמז לגאולה שנייה. 

שבו יתוקן ענין 'זנב' כשיחזרו למנות מחודש תשרי ואז יתקיים: "שנהיה לראש ולא לזנב". וחודש אדר מזלו מזל "דגים". 

דג בגימטריא 7 לרמז על חודש השביעי, שהוא חודש ניסן שהזנב מחבר בין אדר ל-ניסן. 

יש הרבה דעות שמובאים עד כמה חכמינו זכרונם לברכה נתנו שיעור להשתכר, לפי דעת השולחן ערוך: חייב אדם להשתכר עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". 

ולפי דעת הרמ"א: יש אומרים שאין צריך להשתכר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו וישן ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים. 

וכתב הבאר היטב: יש אומרים שלא ידע לחשוב ש"ארור המן" = 502 בגימטריא "ברוך מרדכי" = 502. . 

והטורי זהב כתב: נראה לפרש שצריך האדם לתת שבח להשם יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו, האחד – היא פורענות שהביא על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה נצול עם כל ישראל דיינו, אלא עוד טובה שניה – עשה השם יתברך עמנו שבירך את מרדכי הצדיק לגדולה מאוד והטובה היא יתרה, ועל כן צריך להשתכר עד שלא ידע מעלתנו מ"ארור המן" ל"ברוך מרדכי". 

ועוד כתוב במשנה ברורה: "על כן אמרו חכמינו זכרונם לברכה שלא יפסיק מלתת שבח על זה בשמחה עד שיבוא לידי כך שלא יבחין בין טובה זו לזו. 

ועוד הובא ביד אפרים: שגילו לו בחזיון הלילה ש"עד דלא ידע" היינו "עד ולא עד בכלל". והמהרש"א מפרש דברי הגמרא: שבשלושה דברים יכולים חכמים לשנות בדיבוריהם, אחד מהם: "בפוריא" וכו', שחייב אדם להשתכר ויכולים חכמים לשנות ולומר שלא יודע גם אם הוא אינו מבוסם כל כך ויודע. ובשפת אמת מסביר את דברי הגמרא "אין הכוונה שמחויב כל כך להשתכר "עד דלא ידע" אלא שכל היום מחויב לעסוק במשתה ועד דלא ידע – עדיין החיוב עליו, להוציא כשהגיע לשיעור זה, אלא אפילו קודם שיעור זה יוצא ידי חובתו כל שעוסק במשתה". ועוד יש להוסיף את מה שכתוב ב"מועדים וזמנים": ולא נהגו במשתאות עד שכרות והחיוב כדרך "משתה". 

סוד רמז "עד דלא ידע" 

 סי' תרצ"ה ס"ב. 

 ונראה לרמז "זה לעומת זה עשה האלהי-ים" ולכן שניהם באותו גימטריא שני מצבים, או ללכת בדרך "ברוך מרדכי" ובעיקר החל מזמן פורים או ללכת בדרך הפוך חלילה "ארור המן" "אשר ביקש לאבדי", לאבד את נשמות ישראל חלילה והיינו שיקח את שתיית היין לכסופין דקדושה כי סתם בדרך שתיית היין להביא לידי הוללות וסכלות אך לא כן בפורים שיכול להשתכר "עד דלא ידע". (המוציא לאור).